מנהיגות בימי קורונה: המדריך למסע כומתה בהמשכים
מנהיגות אנושית אותנטית, אג'ילית, יציבה ומחוברת תוכל לצלוח כל 'מסע כומתה', גם אם קוראים לו קורונה
ניצה ויקטוריה רוגוזינסקי | רו"ח, סמנכ"לית, מבקרת ראשית ונציבת תלונות הציבור בחברת החשמל
כשהבן שלי, לוחם בצה"ל, סיים מסע כומתה באורך כ-40 ק"מ, הלב שלי התפוצץ פעמיים: פעם ראשונה מגאווה, ופעם שנייה מפליאה. לא הצלחתי להבין איך הוא וחבריו סיימו את המסע כנגד כל הסיכויים ובאפיסת כוחות מצטברת, אחרי חודשים מתישים של תרגילי מלחמה בשטח סביב השעון.
"אמא, זה פשוט מאוד", הוא הסביר לי, "האימונים המפרכים, פעולות הגיבוש, שיחות המוטיבציה עם המפקדים והאכפתיות שלהם הכינו אותנו בדיוק לרגע הזה. הם היו הבסיס שלנו להצלחה".
כך גם בעולם "עבודה בהפרעה" מאז מרץ 2020: מנהיגות אנושית יציבה ומחוברת, שערוכה למגוון תרחישי קיצון ופתרונות אג'יליים בימים של שגרה, תוכל לצלוח כל מסע כומתה, גם אם קוראים לו קורונה. אני מזמינה אתכם לצלול איתי פנימה למסע הכומתה הפרטי שלי כמנהלת בימי קורונה, לאתגרים שפגשתי בדרך ולפתרונות שגיבשתי תוך כדי תנועה.
עד כאן עמוד פתיח
יומן מסע
- העבודה מרחוק והשלכותיה: עם היציאה מהסגר הראשון, העבודה מהבית נתפסה על ידי חלק גדול מהעובדים שלי כיתרון. מבחינתם הפורמט החדש התכתב עם ערכי החדשנות והגמישות שתמיד פעלנו לאורם והם היו נלהבים לנסות את ה"דבר החם הבא". אך כשהעבודה מרחוק הפכה לשגרה החדשה וטשטשה את הגבולות בין הבית לעבודה, הם שיתפו אותי בתחושות של חוסר איזון וקושי להתרכז בעבודה כאשר שאר בני הבית נוכחים, בייחוד במשפחות עם ילדים. תחושות אלה מצאו תיקוף בסקר של מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל מחודש יוני 2020 שבו כ-70% מהנשאלים – הורים לילדים בני 18 ומטה – דיווחו על קושי לעבוד מהבית. סקר נוסף של המכון הישראלי לדמוקרטיה מתקופת הסגר הראשון מצא ש-43% מהנשאלים העובדים מהבית סובלים מירידה ביעילותם בהשוואה לעבודה במשרד.
- מילים, מוטיבציה, ומחוברות ארגונית: ביטוי לקשר בין מוטיבציה ומחוברות ארגונית ניכר אצלנו כבר בסגר הראשון כשהוצאנו לחל"ת עובדים שהוגדרו כלא חיוניים. למילים יש כוח, ומתברר שעצם השימוש בביטוי "עובד לא חיוני" פגע בתחושת הערך של העובדים, במוטיבציה שלהם ובתחושת הביטחון התעסוקתי והאישי. תחושות אלה עולות בקנה אחד עם המחקר מיוני 2020 המוזכר לעיל, שמצא כי רמת המחוברות לארגון של עובדים שהוצאו לחל"ת היה נמוך ב-24% בהשוואה לתקופה מקבילה בשנה הקודמת. האתגר שעמד על הפרק היה איך לגרום לעובד שהוגדר כלא חיוני להרגיש חיוני בתקופת הסגר וביום שאחרי.
- ריחוק חברתי ובדידות: לא טוב היות האדם לבדו, ולא טוב היות העובדים שלי לבדם: מאז ומתמיד היינו צוות מגובש, והקורונה טרפה את הקלפים והעמידה את החוסן החברתי שלנו במבחן. העבודה מהבית ללא מפגשים פיזיים בישיבות, בקבוצות עבודה, בחדר האוכל ובפינת הקפה העלה אצל כולנו את מפלס הבדידות והגעגועים. רבות נכתב בעולם על מחלת הבדידות והשלכותיה, ולכן הבנתי שיהיה עליי למצוא דרכים חדשות שיבטיחו זיקה ושייכות גם מרחוק.
- One size doesn’t fit all: בשיחות שקיימתי עם עובדיי מצאתי שונות ביניהם בתפיסת חוויית העבודה ובצרכים המקצועיים והאישיים במתכונת קורונה. ככל שחקרתי את השונות, גיליתי שהיא מושפעת הן מסוג העבודה – למשל תפקיד אסטרטגי לעומת אנליטי, והן ממצב משפחתי ומגדר: נשים מול גברים, אימהות מול אבות, צעירים מול בוגרים, נשואים מול רווקים, הורים לפעוטות מול הורים לבוגרים ועוד. היה עליי להוציא את מכונת התפירה ולתפור לכל אחד חליפה בהתאמה אישית.
- פעילות הביקורת הפנימית: נוכח מציאות העבודה החדשה והנחיות התו הסגול, שאלנו את עצמנו: איך נעצים את שיתוף הפעולה עם היחידות המבוקרות דווקא בתקופה שכופה עלינו ריחוק? התשובה היא: רלוונטיות!
כך תצאו למסע כומתה ארגוני משמעותי ומוצלח:
ההמלצות והפתרונות הבאים מתבססים על ניסיוני כמנהלת ומותאמים לתרבות הארגונית בחברת החשמל – הבית המקצועי שלי. הם אומנם נתמכים גם על ידי מחקרים, אך חשוב לזכור שארגונים שונים זה מזה במטרות, בתרבות ובערכים. אני מזמינה אתכם לאמץ פתרונות שמתאימים לארגונכם, ובמקביל להמשיך לבנות פתרונות משלכם שיעזרו לכם לצלוח את מערבולת ההפרעה הנוכחית וגם את הבאה:
- חזקו את הבסיס: אף פעם לא מאוחר מדי לחזק עמדות בתהליכי עבודה, ביחסי עבודה ובערכים. שבו עם הצוותים שלכם, עשו בדק בית, זַהו מה עובד טוב ומה דורש התאמה, והיו מספיק גמישים ואמיצים כדי להטמיע שינויים דרמטיים. גם אם בהתחלה תרגישו שהשינוי מאולץ מכורח הנסיבות, אתם תרוויחו בענק מהתהליך ותהיו מוכנים לקראת המשבר הבא שיבוא. להסרת ספק: הוא יבוא.
- אמצו ניהול בהתאמה אישית: זכרו שפתרונות 'העתק-הדבק' לא יעילים בשל העובדה שבני אדם שונים זה מזה. חלקו את המשימות החדשות שעל הפרק בין העובדים שלכם לפי תחומי העניין, הרצונות והחוזקות של כל אחת ואחד מהם. במשימות קבוצתיות, הקפידו על ציוות הוליסטי שיבטיח הפריה הדדית ותוצאות טובות. היו זמינים לעובדים שזקוקים לליווי ניהולי צמוד יותר שלכם, ותנו חירות נוספת לעובדים שמעדיפים לרוץ בקצב מהיר. אם עובדים זקוקים לגוון את סביבת העבודה ומקום העבודה מאפשר זאת, עברו למתכונת היברידית שמשלבת עבודה מהבית יחד עם עבודה במשרד. חשוב מאוד לאפשר לעובדים מהבית לחלק את עבודתם על פני שעות היממה הנוחות להם ובהתאמה לאילוצי חייהם, סמכו עליהם שיסיימו את המשימות בהצלחה (כמובן שהדבר מתאפשר גם כשמתקיימת מדידת תפוקות הדוקה ורציפה שמתקיימת בשוטף, עוד ללא קשר לקורונה).
- צרו עוגנים של יציבות וביטחון: היום יותר מתמיד, חשוב לזמן לעובדים איים של יציבות וביטחון ככל האפשר. עדכנו אותם בשקיפות וללא דיחוי על שינויים ארגוניים וצרפו לשיח גורמים מקצועיים רלוונטיים לפי הצורך. שמרו על אותנטיות והציפו אתגרים שעל הפרק, צורך בתיאום ציפיות מחדש ועוד. חשוב מכול, אם נאלצתם להיפרד מעובד בתקופה זו, עשו זאת ברגישות המתבקשת ועזרו לו ככל שתוכלו למצוא מחדש את מקומו במעגל העבודה.
- צרו קוד של כבוד: היטשטשות הגבולות בין הבית והעבודה משוועים לכללי יסוד בריאים שישמרו על מסגרת עבודה מכבדת מרחוק, במיוחד בישיבות זום, כמו לבוש הולם, מצלמות פתוחות, הקשבה פעילה עם מיקרופון סגור וכתיבת פרוטוקול מסכם. לכאורה מדובר בסממנים חיצוניים, אך מניסיוני הם מהלכים קסם על תיאום הציפיות, טיב השיח והתרבות הארגונית.
- תקשורת ישירה כמנוף להנעת תהליכי ביקורת: כדי להבטיח עבודת ביקורת החיונית דווקא בימי משבר, עלינו לעשות הכול כדי למנוע אנטגוניזם וריחוק. הימנעו ככל האפשר מתקשורת מייל לקונית ודברו ישירות אל הגורמים הרלוונטיים. זכרו שמייל אינו מסוגל להסתכל בעיניים, ואגף ביקורת שעוסק בתהליכים, נתונים ומספרים חסרי פשרות צריך לשדר גם הקשבה ופתיחות כבסיס לשיתוף פעולה.
- שמרו על קשר אישי ואמיתי: צאו מהזום והסתכלו לעובדים שלכם בעיניים. לא תאמינו כמה הם ישמחו ויכירו לכם תודה אם תבקרו אותם בסביבת הבית, תתעניינו בשלומם ותגישו להם שי קטן לתשומת לב או משהו המעיד על הוקרה. גם פרגון ו"רק מילה טובה" עושים את ההבדל. נצלו את הזום לא רק לפגישות עבודה אלא גם לציון אירועים חברתיים כמו הרמת כוסית או ציון יום הולדת. השקיעו במפגשי תוכן עשירים ואיכותיים – לא רק בעניינים מקצועיים אלא גם מעולמות האמנות, המדע והרוח. אם תדברו איתם בגובה העיניים בתדירות גבוהה, תדרשו בשלומם, תהיו קשובים לסימני מצוקה ותהיו שם בשבילם – הם יגמלו לכם במחויבות, מחוברות ושמחה.
מאחלת לכם המשך מסע מרתק עם הנעה פנימית חזקה, או כמו שהחייל הפרטי שלי אומר: בהשקט ובבטחה.
