ביקורת במוסדות התכנון והבנייה

מבוא

דומה שאין משטר המקדש יותר את זכויותיו הקנייניות של אדם כמשטר הדמוקרטי המגן, וכך גם בישראל, על זכויות אלה בחקיקה הקונסטיטוציונית. ברם, בצד דברים אלה, כדי להבטיח חיי חברה מתוקנים, גם זכויות מקודשות אלה הן מוגבלות.

ההגבלה הבולטת ביותר החלה על בעל הקניין מעוגנת בחוק התכנון והבנייה ובחוקים משלימים, ועל מוסדות התכנון לפעול מכוח חוקים אלו, הקובעים מה, כיצד ובאיזה מחיר ניתן יהיה לממש את זכויות הבנייה בנכס. להגבלות אלו יש גם השלכה ישירה על ערכו הכלכלי של הנכס.

עיקרון נוסף העומד בבסיס כל דמוקרטיה הוא ההכרה כי אלה המופקדים על ניהול נכסי המדינה חייבים לפעול בנאמנות ובזהירות. מכיוון שכך, מוטלת על נאמני הציבור החובה של מתן דין וחשבון על מעשיהם (accountability). כדי להוציא מן הכוח אל הפועל עקרון זה הוקמו במדינות דמוקרטיות גופי ביקורת ציבוריים ופנימיים. "על חשיבותה ועל תפקידה של הביקורת בכל גוף שלטוני דמוקרטי אין צורך להרחיב את הדיבור. הערובה לקיומו של משטר דמוקרטי תקין מצויה בחשיפתו לביקורת. כדי שמשטר דמוקרטי לא ינצל את כוחו לרעה עליו לפעול בגלוי, תוך חשיפת דרכי עבודתו בפני הציבור שהוא נזקק לאמונו. הביקורת על מוסדות השלטון מעוגנת בעקרונות היסוד של השיטה, והיא נשענת על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת"[1].

גופי ביקורת אלה פועלים כפונקציות מקצועיות ואובייקטיביות, שסדרי העדיפות שלהם נשענים בעיקר על מטריאליות ומהותיות. לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי גופי הביקורת השונים יקיימו ביקורות שוטפות על מוסדות התכנון.

האומנם?

ברשימה זו נעשה ניסיון להשיב על שאלה זו, וכן לבחון את מידת תחום כיסוי הביקורת על מוסדות התכנון והבנייה. בדיקה זו תיעשה על ידי סקירת היקף וסוג הביקורת הנערכת בגופים אלה.

2. גורמי הביקורת במוסדות התכנון

בטרם נדון בסוגיה, נסקור תחילה את גורמי הביקורת שיש להם סמכות לקיים ביקורת על מוסדות התכנון והבנייה.

2.1 גורמי ביקורת חיצונית

2.1.1 מבקר המדינה

למבקר המדינה יש סמכות לערוך ביקורת בוועדות השונות לתכנון ובנייה. מקור הסמכות לכך קבועה בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה התשי"ח 1958, כלהלן:

 ואלה הגופים (בחוק זה – גוף מבוקר), אשר יעמדו לביקורתו של המבקר:

(2) כל מפעל או מוסד של המדינה;

(4) כל רשות מקומית

סמכותו של מבקר המדינה לערוך ביקורת בגופים המבוקרים אינה מוגבלת. ואכן, כפי שנראה בהמשך, משרד מבקר המדינה עורך ביקורת במוסדות תכנון ובנייה.

2.1.2 משרד הפנים (רו"ח, האגף לביקורת)

הוועדות המחוזיות והוועדה הארצית פועלות בתוך משרד הפנים. הואיל וכך יש ליחידות הביקורת במשרד סמכות, בדומה ליתר ענייני המשרד, לקיים ביקורת במוסדות לתכנון ובנייה. לעניין הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, החקיקה המוניציפאלית מקנה למשרד הפנים סמכויות לקיים ביקורת ברשויות המקומיות. הסמכות למעשה נתונה לשר, ואילו זה האציל מסמכותו לאגף לביקורת ברשויות המקומיות ולממונים על המחוזות.

סעיף 219ב לפקודת העיריות (קיימת הוראה דומה בצו המועצות) מקנה לשר סמכות למנות רו"ח, כלהלן:

"השר רשאי למנות לעירייה גם רואה חשבון מטעמו שיבקר את הדוחות הכספיים, כולם או חלקם, כפי שיקבע, והוראות סעיף 219(א) ו-(ד) יחולו".

רו"ח שממנה המשרד מוחלף על פי רוב בכל שלוש שנים. מעבר לאמור יש לממונה על החשבונות (מנהל האגף לביקורת ברשויות המקומיות) סמכות לקבל מרשויות מקומיות, ללא הגבלה, אינפורמציה כלהלן:

"הממונה על החשבונות רשאי לדרוש מרואה החשבון כל מידע, מסמך והסבר על פעולתו ועל פעולות העיריה שבידיעת רואה החשבון, וכן רשאי הוא לדרוש השלמות ותיקון ליקויים בדוחות הכספיים"[2].

גם סמכותו של שר הפנים לעריכת ביקורת  וקבלת מידע אינה מוגבלת.

2.1.3 מבקר פנימי ברשות מקומית – בוועדות מקומיות

החקיקה המוניציפלית מסדירה את החובה למנות מבקרי פנים ואת תפקידיהם בעיריות, במועצות מקומיות ולמן 2008 גם במועצות אזוריות[3]. על פי דבר חקיקה זה, שמשנת 2007 הוא אחיד ברובו לגבי כל הגופים הללו[4], חלה על המבקר חובה לקיים ביקורת "לבדוק אם פעולות העירייה, לרבות פעולות לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, נעשו כדין..[5]".

ניתן לתהות מדוע המבקר הפנימי של הרשות המקומית הוא בפועל מבקר חיצוני של הוועדה לתכנון ובנייה. ובכן, למרות הזהות הפרסונלית[6] "אין לראות בוועדה המקומית אורגן של העירייה לעניין תכנון ובנייה. כאשר ועדה מקומית מפעילה סמכויותיה השלטוניות היא אינה פועלת בשם העירייה אלא היא פועלת בשמה שלה ובעבור עצמה ולא בשל זולתה או בעבורו ואינה "אני אחר" (Alter Ego) של זולתה. אין להוציא מכלל אפשרות קיומו של ניגוד בין הוועדה המקומית לבין העירייה ואף קיומו של סכסוך משפטי בתחומי המשפט הפרטי ביניהן[7]".

משמע כי המבקר הפנימי ברשות המקומית מהווה עבור הועדה המקומית לתכנון ובנייה גורם ביקורת חיצוני[8] וכל הסמכויות הקיימות לו כלפי הרשות המקומית עומדות לו גם כלפי ועדה זו.

2.2 המבקר הפנימי והוועדה המקומית לתכנון ובנייה

2.2.1 ביקורת פנימית בוועדה מקומית

החוק, בדומה ליתר גופי הביקורת, מעניק למבקר הפנימי סמכויות רבות. מהוראות החוק עולה כי בין תפקידיו של מבקר הפנים הוא לבדוק פעולות לפי חוק תכנון ובנייה – הן מההיבט החוקי והן מההיבט של טוהר מידות וכללי היעילות והחיסכון. תוקף חוקי לכך ניתן בשנת 2010 עם חקיקתו של סעיף 20א(א) לחוק התכנון והבנייה הקובע "בוועדה מקומית לפי סעיף 18, מבקר הרשות המקומית יהיה מבקר הוועדה המקומית".

הואיל וכך, למבקר פנים ברשות מקומית שיש בה ועדה מקומית לתכנון ובנייה יש באופן טבעי, ולמן 2010 באופן מפורש, סמכויות לעריכת ביקורת גם באורגן זה.

2.2.2 ביקורת בועדות מרחביות

החלוקה הסטטוטורית לוועדות תכנון נקבע על פי מרחבי התכנון[9], כאשר במצב שבו במרחב תכנון אחד יש כמה רשויות מקומיות, אזי ייקבע להן, על פי סעיף 19 לחוק, ועדת תכנון אחת (להלן ועדה מרחבית). כל רשות החברה בוועדה כזו שולחת נציג לוועדה, בהתאם למספר שקבע שר הפנים.

עד לראשית העשור לא הייתה חובה למנות מבקרי פנים בגופים הללו. מצב זה יצר אנומליה בכך שהעניינים החשובים והמהותיים ביותר לתושבים ולרשות לא בוקרו על ידי מבקר סטוטורי באופן שוטף. בשנת 2010 הוחל תיקון שבמסגרתו חוקק סעיף 20א לחוק התכנון והבנייה הקובע:

"(ב) במרחב תכנון שסעיף 19 חל עליו, יהיה מבקר הוועדה המקומית מבקר הרשות המרחבית שמספר תושביה הוא הגדול ביותר.  (ג)  על פעולתו של מבקר הוועדה המקומית לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו הוראות החלות על מבקר עירייה לפי הוראות פקודת העיריות, בשינויים המחויבים".

בפועל, למרות החוק יש ועדות מרחביות לתכנון ובנייה שעד כה לא מינו להן מבקר פנימי.

2.2.3 היקף הסמכות – עובדים או נבחרים?

לכאורה, החוק הקובע כי על המבקר "לבדוק את פעולת עובדי העיריה" מגביל את סמכותו של מבקר הפנים לבקר רק את עובדי הוועדה, ולא את חברי מועצת הרשות המהווים את מליאת הוועדה לתכנון ובנייה (החוק נוקב מפורשות בעובדים ולא מזכיר נבחרי ציבור). האומנם?

שאלה זו של תחולת היקף הביקורת נידונה בבג"צ אלוני ובה נקבע: "תפקיד המבקר לבדוק את תקינות פעולות העירייה מחייב בדיקת כל גורם הפועל במסגרת העירייה הקשור לפעולה הנבדקת ומעורב בה. לצורך כך אין חשיבות לשאלה מהו מעמדו של אותו גורם – אם הוא עובד עירייה, אם הוא נבחר מועצת העירייה, או אם מדובר בוועדות תכנון ובנייה, את מי מייצג חבר ועדת התכנון אשר מעשיו נבדקים בקשר לפעולת הוועדה – אם הוא נציג שר או אם הוא נציג הרשות המקומית, ומה מעמדו ברשות המקומית"[10].

מן האמור עולה כי אכן יש למבקר הפנימי סמכות לערוך ביקורת על כל בעלי התפקידים בוועדה, בין אם הם נבחרי ציבור (חברי הוועדה לתכנון ובנייה) ובין אם הם עובדים.

3. אמות מידה לניתוח

כאמור, מאמר זה עוסק בניסיון לבחון את היקף ותחום כיסוי הביקורת על מוסדות התכנון והבנייה. לאור היקפה, בחינה זו תישען על סקירת דוחות ביקורת הנגישים לציבור בראי הפרמטרים הבאים, כלהלן:

כל אחד מששת הפרמטרים תלוי ועומד בזכות עצמו, והוא ייבחן ללא קשר ליתר הפרמטרים.

4. תחום התכנון והבנייה בראי ביקורת המדינה

חיפוש[11] במנוע החיפוש שבאתר האינטרנט של משרד מבקר המדינה[12] בשנים 2013-1989 מעלה כי מבקר המדינה פרסם בנושא תכנון ובנייה 22 דוחות ביקורת בשמונה דוחות שנתיים.

סקירת הדוחות הללו מעלה כי:

• מבקר המדינה עורך ביקורת בנושא תכנון ובנייה.
• רוב רובן של הביקורות נערכו על ועדות מקומיות/מרחביות לתכנון ובנייה (77%).
• רוב הביקורות שנערכו התמקדו בנושאי חוקיות וסדירות (ביקורת מסורתית), אם כי מספר לא מבוטל עסק בנושאי החלטות תכנוניות.
• הביקורת שניתן לסווגה כביקורת מתקדמת העוסקת בהחלטות תכנוניות נגעה בנושאים הבאים:
• הביקורת ברובה נעשתה יותר על יחידות (ועדות לתכנון) מאשר על נושאים ספציפיים, ולכן גם רוב הביקורות הן נקודתיות ולא מערכתיות/אופקיות.

כפי שניתן לראות, מהיקף הביקורת אפשר לראות כי מבקר המדינה מייחס חשיבות לתחום התכנון והבנייה. עם זאת, היקף הביקורת ומהות הנושאים המבוקרים אינו מכסה את כל הגופים המבוקרים, ככל הנראה עקב משאבים מוגבלים. לנתון זה משנה חשיבות לאור העובדה, כפי שיוצג בהמשך, שהיקף הביקורת בתחום זה על ידי גורמי ביקורת אחרים מצומצם.

5. תחום תכנון הבנייה בראי ביקורת משרד הפנים

משרד הפנים, הגוף המפעיל את מוסדות התכנון העליונים, הוא בעל הסמכות לקיים פיקוח וביקורת על מוסדות התכנון שמפעילות הרשויות המקומיות. במשרד זה פועלים שני גופי ביקורת, המבקר הפנימי של המשרד, שנסקר בעבודה זו הוא האגף לביקורת ברשומ"ק.

כמו בכל משרד ממשלתי אחר, גם במשרד הפנים פועל מבקר פנים שבסמכותו לקיים ביקורת בכל יחידות המשרד, וזאת מכוח חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992. דוחות ביקורת אלה אינם מתפרסמים ולכן לא ניתן לדעת האם מבקר הפנים של המשרד ערך ביקורת במוסדות התכנון הפועלים במשרד (ועדות מחוזיות, ועדה ארצית, הולקחש"פ והוועדה לשימור חופין ועוד).

לאגף לביקורת ברשומ"ק יש שתי זרועות שבאמצעותן הוא עורך ביקורת והם (א) רו"ח הנשלחים אחת לשנה לרשויות מקומיות; (ב) "המחלקה לביקורת מנהלית" הפועלת באגף. תפקידה של המחלקה הנ"ל "לערוך ביקורת כלליות ואופקיות בשלטון המקומי"[13].

עד כה פרסמה המחלקה לביקורת מנהלית שני דוחות ביקורת העוסקים במוסדות התכנון והבנייה. דוח האגף 7 שפורסם במאי 2001 עוסק בביקורת על 10 ועדות מקומיות לתכנון ובנייה[14]. ודוח 10 שפורסם ביולי 2008 עוסק בביקורת ב-12 ועדות לתכנון ובנייה[15]. כלומר סך הכול בוקרו 18% מסך כל הוועדות המקומיות/מרחביות לתכנון ובנויה. כמו כן דוחות אלה נגעו, בכל אחת מהועדות הנ"ל, במספר נושאים שעניינם סדירות וחוקיות[16], אך לא ביקורת על תהליכי קבלת החלטות ותועלתן (אין בדוחות התייחסות להחלטות התכנוניות של הוועדות).

מעבר לכך עורך משרד הפנים ביקורת בוועדות המרחביות באמצעות רואה חשבון, כפי שנהוג לרשויות מקומיות. ביקורת זו באופייה עוסקת בחוקיות וסדירות.

6. תחום תכנון הבנייה בראי הביקורת הפנימית

כידוע, למבקרים פנימיים בעיריות יש סמכות לקיים ביקורת בוועדות התכנון והבנייה המקומיות. מכיוון שדוחות אלה, המותרים לפרסום, לא נמצאים בהישג יד, הסתפקנו בסקירת דוחות הביקורת המפורסמים באתר של איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל[17]. המאגר מקיף עשרות דוחות של מבקרים פנימיים מהשנים  2012-1996 מ-38 רשויות מקומיות. סריקת המאגר האמור מעלה כי בתקופה הנסקרת נערכו 80 ביקורת בנושא תכנון ובנייה, כאשר בשלוש השנים האחרונות שנסקרו נערך מספר קטן של ביקורות בתחום זה[18]. מכיוון שמספר הרשויות הכלולות במאגר מצומצם, לא ניתן לגזור בנושא זה מסקנות גורפות, אך בהחלט ניתן ללמוד ממדגם (לא אקראי) זה כי היקף הביקורת בנושא תכנון ובנייה בכלל ועל ועדות התכנון והבנייה בפרט, אינו רב.

עוד נמצא מעיון בדוחות אלה, כי הביקורת שנערכה היא ברובה המכריע מסורתית (תכנית לא תקפה, ניהול לא יעיל של בסיס נתונים, אי עמידה בלו"ז, תיעוד לקוי, ליקוי בחיוב), וכן נמצא כי ככלל לא נערכה ביקורת מעקב.

7. ניתוח ומסקנות

לתחום התכנון והבנייה נודעת השפעה רבה על חיי האזרחים, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. סוגיות הרות גורל, ובהן פיזור דמוגרפי, כיווני ההתפתחות העתידיים של המדינה (תחבורה, מסחר ותעשייה ועוד) נחרצים במוסדות לתכנון ובנייה. חשיבות זו באה לידי ביטוי גם בעובדה שתחום זה רווי בסיכונים אינהרנטיים שהתממשותם עלולה לפגוע ברכוש ואף בחיי אדם (כגון גשר שפירים ואולמי ורסאי).

לאור האמור ניתן להניח שהיקף הביקורת על תחום התכנון והבנייה יהיה רב, מה גם שהנורמות המנחות מחייבות עריכת ביקורת בהתאם לסיכונים. ברם, עיון בדוחות הביקורת של כל הגורמים הנגישים לציבור מעלה את המסקנות הבאות:

• א. עיקר הביקורות שנערכו על מוסדות התכנון והבנייה הן ביקורת מסורתית.
• ב. היקף הביקורת על מוסדות התכנון, הכולל עשרות ועדות לתכנון מקומיות/מרחביות, שישה ועדות מחוזיות, מועצה ארצית והוועדות הסמוכות לה, אינו שלם ואינו תדיר (לא כל מוסדות התכנון בוקרו בעשורים האחרונים).
• ג. עד כה ערך משרד הפנים ערך באמצעות אנשיו שני דוחות ביקורת מינהלית (ב-2006 וב-2008), בסך הכול 25 ועדות מקומיות לתכנון ובנייה (מתוך 120 ועדות – 89 ועדות מקומיות ו-31 מרחביות), וכן ערך ביקורת באמצעות רואה חשבון, שלא ניתן ללמוד על היקפה מפני שדוחות אלה אינם מתפרסמים.
• ד. למרות המגבלות של מחקר זה, ניתן להתרשם כי מבקרי הפנים עורכים ביקורת בתחום תכנון ובנייה, אך ביקורת זו ברובה עוסקת בחוקיות וסדירות, והיקפה (לרבות קיום ביקורת מעקב) אינו רב, ייתכן שמחמת משאבים מצומצמים והיעדר ידע מקצועי רלוונטי.
• ה. החוק המחייב במינוי מבקר פנימי בוועדות מרחביות לתכנון ובנייה אינו נאכף.

כפי שניתן לראות, ממצאים אלה מצביעים על כך שיש בעבודתם של גורמי הביקורת השונים ביטוי לכך שתחום התכנון והבנייה הוא מהותי והשפעתו על הציבור רבה. עם זאת, היקפה, תדירותה, מידת הכיסוי שלה, ומעבר לכך  – הנושאים שהיא מכסה, מצביעים על כך שהביקורת הפנימית יכולה לתרום יותר ולהוסיף ערך בתחום חשוב זה. במסגרת רשימה זו לא נגעתי בסיבות לכך, אך לא מן הנמנע כי היקף המורכבות של תחום זה והעובדה שהוא מחייב ידע מתחום המשפט וההנדסה, גורמים לכך שהיקף הביקורת נמצא ברמתו הנוכחית.

גורם נוסף שיכול להסביר דברים אלה הוא השיטה שלפיה נקבעים נושאי הביקורת. בעוד שהיקף ביקורת המדינה והביקורת שמקיים משרד הפנים נשענים בראש ובראשונה על משאבים, הביקורת הפנימית מחויבת לפעול בהתאם לתוצאות סקר סיכונים. ב-2002 וב-2010 פרסם מבקר המדינה דוחות ביקורת על הביקורת הפנימית המצביעים על כך שמבקרי פנים אינם עורכים סקר סיכונים. לא מן הנמנע כי ככל שמבקרי פנים יבססו את עבודתם על סקרי סיכונים, כך תעלה היקף הביקורת בתחום הנזכר.

נדמה כי אין מחלוקת כי תחום התכנון והבנייה, הן מהבחינה האסטרטגית/מטריאלית והן מבחינת היקף הסיכונים האינהרנטיים הטמונים בו, צריך להיות מבוקר באופן תדיר יותר, מקיף יותר ומעמיק יותר. אבל בפועל, אף שגורמי הביקורת מקצים לכך משאבים, היקף הביקורת, תדירות הביקורת (ביקורת מעקב) וסוג הביקורת[19] באופן כללי אינם מצביעים על רמת כיסוי גבוהה. לא בחנו זאת במסגרת רשימה זו, אך ניתן להניח כי ככל שהביקורת הפנימית תתבסס על סקרי סיכונים ויעמדו לרשותה משאבים מתאימים, תוכל זו להוסיף ערך גם בתחום התכנון והבנייה.

8. ביבליוגרפיה

ספרים

אלון קוחלני (2012), ביקורת פנימית מבוססת סיכונים – ניהול סיכונים ככלי לעריכת ביקורת פנימית, הוצאת ג'י.אר.סי יועצים.

פרס י. ויציב ג.(199), מבוא לשיטות מחקר במדעי ההתנהגות, ירושלים.

יוסף ג'בארכין ויוברט לו-יון (1998), התכנון העירוני בישובים הערביים בישראל – סוגיית הקצאת שטחים לצורכי ציבור מחקר הערכה, המרכז לחקר העיר והאזור, הטכניון.

בנימין הימן (2002), חוק תכנון ובניה מדריך לציבור, שתיל.

בועז ברזילי, יסודות התכנון והבניה, הוצ' אתיקה עמ' 5.

דפנה לוינסון-זמיר (1994), פגיעות במקרקעין על–ידי רשויות התכנון.

אברהם פורטן ואחרים (1999),  ועדה מקומית/מרחבית לתכנון ובניה, משרד הפנים.

מונטסקייה (1998), על רוח החוקים, תרגום עידו בסוק, הוצ' מאגנס.

י. זמיר (1996), הסמכות המנהלית, הוצאת נבו.

א. פרידברג (1995(, הביקורת הפנימית בישראל ,נציבות שרות המדינה, בית הספר המרכזי למינהל, ירושלים תשנ"ה.

מאמרים

אלון קוחלני, הביקורת הפנימית ברשומ"ק, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים.

אלון קוחלני וגדעון פישר (2005), הביקורת החקירתית – סיפורה של פסוודו דיסציפלינה, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים גיליון 96, עמ' 32.

Stone, Williard E. Antecedents of Accounting Profession,(1969) The Accounting Review, April, P.

אנדן, א. (1982) , דגם שכונות חדשות בכפרים ערביים בצפון הארץ, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אונ' חיפה, חיפה.

בנימין גייסט (2000), ביקורת המדינה: עקרונות ומושגי יסוד, עיונים בביקורת המדינה , משרד מבקר המדינה.

יוסף דואר (1977), היבטים בביקורת היעילות והחסכון של חברות ממשלתיות, ביקורת המדינה באיגודים, קובץ מאמרים, משרד מבקר המדינה, תשל"ז.

גייסט, ביקורת מדיניות (1985), עיונים בביקורת המדינה, חוברת מס' 39.

ג'ון א. אדס (1980), ההתפתחות ההיסטורית של הביקורת, עיונים בביקורת המדינה, מס' 31.

פסקי דין

בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש-עיריית קרית ביאליק, בעמ' 415.

בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 158.(ברק).

בג"ץ 7805/00 רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים  נ' מבקרת עיריית ירושלים.

ע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד

דוחות ביקורת

מבקר המדינה, דוח ביקורת על בנק ישראל הטבות שכר [דוח מיוחד 2006]

מבקר המדינה, דוח ביקורת על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה – ניגוד עניינים

מבקר המדינה, דוח שנתי 63ג לשנת 2012

מבקר המדינה, דוח על ביקורת בשלטון המקומי 2010

מבקר המדינה, דוח על ביקורת בשלטון המקומי 2009

מבקר המדינה, דוח ביקורת בשלטון המקומי 2005

מבקר המדינה, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי שנת 2003

מבקר המדינה, דוח שנתי 51א לשנת 2000

מבקר המדינה, דוח שנתי 42 לשנת 1991

מבקר המדינה, דוח שנתי 39 לשנת 1988

מבקר המדינה, דוח שנתי 49 לשנת 1998

דוח שנתי מס' 6  (5/2000), האגף לביקורת ברשויות המקומיות, משרד הפנים, עמ' 507.

דוח מבקר עירית חיפה 2004,

דוח מבקר עיריית רעננה 2002

[1] . בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש עיריית קריית ביאליק, בעמ' 415.

[2] . סעיף 220 לפקודת העיריות.

[3] . חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 47), התשס"ז-2007.

[4] . במסגרת תיקון 47 לפקודת המועצות המקומיות, הוחלו סעיפים המסדרים את הביקורת הפנימית בעיריות על מבקרי הפנים במועצות (המקומיות והאזוריות).

[5] . סעיף 170א(א)(1) לפקודת העיריות.

[6] . חברי הוועדה הם חברי מועצת העירייה, ומהנדס הוועדה הוא מהנדס העיר.

[7] . מע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד.

[8] . להסבר מהו גורם ביקורת חיצוני ראה אלון קוחלני, הביקורת הפנימית ברשומ"ק, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים עמ'

[9] . סעיף 13א' לחוק התכנון והבנייה.

[10] . בג"ץ 7805/00 רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקרת עיריית ירושלים.

[11] . חיפוש הערך "תכנון ובניה" והערך "ועדות תכנון".

[12] . www.mevaker.gov.il

[13] . דוח שנתי מס' 6 (5/2000), האגף לביקורת ברשויות המקומיות, משרד הפנים, עמ' 507.

[14] . אשקלון, הרצליה, חדרה, נס ציונה, נתניה, עפולה, קריות, קריית גת, רמת השרון, ורעננה.

[15] . פתח תקווה, עכו, אשדוד, מטה יהודה, בני ברק, מרום הגליל, קריית אתא, דרום השרון, הגלבוע, לוד, עומר, בית שמש וגבעתיים.

[16] ניגודי עניינים, העדפת קרובים, פיקוח לקוי על חריגות בנייה, פער בשומות, ליקויים בעסקת שמאים, שימוש לא חוקי בכספי היטלי השבחה, תפקוד חברי הוועדה, ליקוי בניהול פרוטוקולים, ליקוי במתן היתרים לשימוש חורג, ניהול לא תקין ולא נהלים, טיפול לקוי בפניות הציבור.

[17] . https://www.auditors.org.il

[18] . בשנת 2011 נערכו שלושה דוחות ביקורת בשתי רשויות מקומיות, בשנת 2010 שני דוחות בשתי רשויות מקומיות, ובשנת 2009 שבעה דוחות בחמש רשויות מקומיות.

[19]  להוציא ביקורת המדינה.

אודות הכותב/ת

אלון קוחלני

עו"ד