שנת 2030 – יום בחיי מבקרת פנימית
מאת: רונית שוורץ, בנק הפועלים, MBA
היום היה יום שגרתי.
כדרכי מדי בוקר, פקחתי את עיניי ומיד הושטתי יד לעבר השידה שלצד המיטה, שם מונחות משקפי הג'ימייל שלי להטענה הלילית שלהן. הרכבתי את המשקפיים כדי לבדוק האם הגיע דואר אלקטרוני בלילה.
לאחר סידורי הבוקר הרגילים ובליעת כמוסת ארוחת הבוקר, התחברתי לאלקטרודות השידור על מנת להעביר למשרד את סיכום הממצאים שלי מיום האתמול. עצמתי את עיניי וניסחתי במוחי את הממצאים (בעלי טוען שתוך כדי אני גם ממלמלת ומזיזה את השפתיים). עם סיום השידור פתחתי את אפליקציית 'איזי דרייב' והזמנתי את הרכב האוטונומי לפתח הבית.
הנסיעה עברה באיטיות (לא ייאמן שגם בשנת 2030 טרם נפתרה בעיית הפקקים) והמכונית עצרה בפתח המפעל שבו אני מבצעת ביקורת בימים אלה.
את כל התשדורות לגבי מכונות הייצור כבר קיבלתי אתמול – החיישנים הרבים המפוזרים במפעל ובין קווי הייצור שידרו נתונים לגבי חומרי הגלם שהוכנסו לכל מכונה, קצב פעולת המכונות, נתוני עצירות בייצור או תקלות ביחס לכל מכונה (כולל משך זמן העצירה עד הפעלתה מחדש), כמות הפסולת שנותרה בכל מכונה ותוצרים תקולים. התעמקתי בנתונים באמצעות משקפי הג'ימייל במהלך הנסיעה בבוקר.
מיד זיהיתי שיש בעיה במכונה מס' 3. את הבוקר ביליתי בשיחות עם מנהל המפעל, עם מנהל קו מס' 3, ועם הרובוט שמנהל את המחסן.
בעקבות ממצאיי הוחלט להפעיל במכונה מס' 3 תוכנה לבדיקה עצמית.
עד שזו תיתן תוצאות הרכבתי שוב את משקפי הג'ימייל, ובפניי הוקרנו ההערות לממצאי יום האתמול (אותם שידרתי כזכור בבוקר).
העברתי את המשקפיים למצב 'הפעלה קולית', הוריתי לקבל את כל התיקונים ולהעביר את הממצאים למבוקרים לקבלת תגובה. בסוד אספר שעל אף כל הטכנולוגיה המתקדמת, לדבר אחד לא הצלחתי להתרגל – לקרוא מסמכי ביקורת בלי להחזיק עט ביד…
מסרון מבעלי הזכיר לי שהיום תורי לאסוף את הילדה מבית הספר. בעזרת 'איזי דרייב' שלחתי את המכונית לאסוף את הילדה, ושיגרתי פקודה לטוסטר החכם להתחיל לחמם את ארוחת הצהריים בטמפרטורה נמוכה.
לפתע נזכרתי שמתוכננת ישיבה של ועדת הביקורת בעוד שבוע, ואני אמורה להציג בה דוח ביקורת שהגשתי לאחרונה. מיד שידרתי הוראה קולית למערכת הממוחשבת שבמשרד כדי שתייצר מצגת מן הממצאים הרלוונטיים.
כמו כן, לאחרונה הוחלט לשלוח את דוח הביקורת כקובץ קולי לא רק לחברי ועדת הביקורת, אלא גם למבוקרים. אני צריכה רק לזכור לצרף בכל משלוח את קובץ ההנחיות לגבי פקודות קוליות – פקודות המאפשרות מיון הממצאים בקובץ הקולי לפי ציוני הסיכון, לפי הגורם המטפל, לפי סטטוס הטיפול וכדומה.
אגב כך, סוגיית מתן ציוני סיכון לממצאים גוזלת ממני זמן רב מדי לאחרונה. לפני מספר שבועות רכשנו במשרד מערכת חדשה לדירוג אוטומטי של סיכון הממצאים. המערכת מדרגת באופן עצמאי רמות סיכון בטווח של 10-1, ובתקופת ההטמעה אני נאלצת לבצע בקרה על קבלת ההחלטות של המערכת.
נחזור לענייננו, תוכנת הבדיקה סיימה לנתח את פעולות מכונה מס' 3, מקור התקלה אותר וכעת יפעלו לתיקונו. עוד (חצי) יום עבודה של הביקורת הביא ערך לארגון. הפעלתי את 'איזי דרייב' והזמנתי את המכונית לאסוף אותי.
השאלה המתבקשת כעת היא מדוע בכלל נסעתי למפעל? הרי כל הנתונים היו בידי עוד לפני שהגעתי למקום. התשובה היא שאינספור רובוטים, מערכות וטכנולוגיה מתקדמת לא יחליפו "מידע רך" שניתן לאסוף רק בשיחה שמתקיימת פנים מול פנים, תוך קריאת שפת הגוף של בן השיח.
בדרך הביתה התחברתי לאלקטרודות השידור, והעברתי למשרד את עיקרי הממצאים שלי מהיום. בהמשך הדרך הרשיתי לעצמי לנוח קלות ולהאזין למוזיקה. נתתי הוראה קולית להשכיב את המושב לאחור, והרכבתי לעצמי רשימה מוזיקלית להאזנה.
מי היה מאמין שרק לפני עשור נהגתי לחזור הביתה מדי יום עם ערימות של ניירות וקלסרים, שנהגתי לקרוא עשרות עמודים של דוחות ביקורת, לשכתב ללא הרף ניסוחים וטיוטות, ולהשקיע שעות ארוכות בעיצוב מצגות בתוכנת ה-Power Point ה"מתקדמת".
לחזור לתקופה ההיא נראה לפתע כמו חלום בלהות.
