נדחתה הצעת מבקר המדינה לקבוע מתכונת לדיווח אחר סדרי תיקון הליקויים שהעלתה הביקורת
מבוא ורקע
בשנת 2001 חוקקה הכנסת תיקון לחוק מבקר המדינה, הקובע חובת דיווח של הגופים המבוקרים למבקר המדינה, על תיקון ליקויים שהאחרון העלה. החוק גם קבע כי המבקר רשאי, באישור ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה (להלן "הוועדה"), לקבוע מתכונת לדיווח של הגופים המבוקרים על תיקון ליקויים, לרבות פרטים שייכללו במתכונת (להלן "התקנות").
עד לשנת 2016 לא נקבעו תקנות בנידון. במהלך שנת 2016, לאחר יוזמה של מבקר המדינה ולאחר סדרה של דיונים מקדימים בוועדה, הגיש מבקר המדינה נוסח מתוקן של הצעת תקנות למעקב אחר תיקון הליקויים (המדובר בעיקר בליקויים שבאחריות משרדי הממשלה לתקנם). אך הוועדה, שבה יש רוב לקואליציה, דחתה את ההצעה.
בהקשר לכך, בסוף דצמבר 2016 פרסמה ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה הודעה (מעציבה) בדבר הדחייה. התהליך ודברי המשתתפים באותו דיון מפורטים להלן:
- כבר בתחילת הדיון הודיע ח"כ דוד ביטן (הליכוד), יו"ר הקואליציה, ליו"ר הוועדה כי משרד המשפטים מתנגד לבקשת המבקר – והבהיר כי הקואליציה תפיל את התקנות.
- ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) הגיבה :"התנהלות הקואליציה מבישה, הממשלה מפחדת מביקורת. לא פעם ולא פעמיים מתגלה בדיוני המעקב אחרי פעולות משרדי הממשלה כי יש רפיון מהותי מצדם בתיקון הליקויים שחושף מבקר המדינה".
- עו"ד תומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה, התייחס להליכים המינהליים בהקשר לגיבוש התקנות. הוא הדגיש שבמשך מספר חודשים התקיימו ישיבות והתייעצויות עם משרדי הממשלה בנידון ושהנוסח של התקנות סוכם. אך לדבריו "רק לפני שבועיים הודיעו המשרדים כי הם שוקלים מחדש את הסכמתם, ואמש בשעה חמש בערב הודיע משרד ראש הממשלה כי הוא חולק על מרבית ההמלצות".
- עו"ד נירית להב-קניזו, יועצת משפטית במשרד ראש הממשלה, השיבה כי "לכל משתתפי הישיבות היה ברור לאורך כל הדרך שתקנות רבות אינן מקובלות על דעתנו".
- ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) חלק על עצם הרעיון של יצירת תקנות. לדבריו: "ברור שאת הכשלים יש לתקן, אך לא על המבקר לאכוף תיקון זה. בתפיסה הבסיסית מבקר המדינה איננו שחקן ברשות המבצעת, הביקורת שלו היא לאחר מעשה, והוא חיצוני למהלכים… כניסת המבקר לתיקון ליקויים בשעת מעשה, והרחבת סמכותו לפיקוח על משרדי הממשלה לתיקון הליקויים, רק תהפוך אותו ליועץ משפטי שני, תגרום לו לפלוש לסמכויות גופים אחרים".
- ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) קראה בדיון לעריכת ביקורת על מבקר המדינה עצמו – לפני הרחבת סמכויותיו.
תובנות וסוף דבר
מזווית ראייתי האישית, כמי שליווה את הנושא במשך שנים רבות במשרד מבקר המדינה, יש כאן אירוע מעציב – כשל רב-שנתי של הממשלה בתיקון ליקויים, אך גם כשל של משרד מבקר המדינה, כמפורט להלן:
- כאמור, כבר משנת 2001 קיים תיקון לחוק מבקר המדינה שקובע חובת דיווח בדבר תיקון ליקויים שהעלה מבקר המדינה. אולם במשך 15 השנים מאז נקבע התיקון לחוק, לא הצליח משרד מבקר המדינה לעקוב, להתריע ולבסס חובות אלו בתרבות הארגונית של הממשלה על משרדיה וגם לא יזם מתכונת לדיווח בנידון.
- משרד מבקר המדינה עצמו גם מיעט לערוך מעקבים אחר תיקון הליקויים, ומשעשה מעקבים הוא לא שיווק אותם כראוי ולא נאבק ציבורית על העיקרון של חובת תיקון הליקויים.
- תיקון נוסף לחוק משנת 2011, שבא לחזק את חובת תיקון הליקויים, יצר איום מהותי: החוק קבע כי אם לא קִיים עובד גוף מבוקר את הוראות החוק בלא הצדק סביר, יהווה הדבר עבירת משמעת. אך מאז 2011 לא התפרסמו מקרים שבהם נבחנה או מומשה הסנקציה.
- כפועל יוצא, משרדי ממשלה שחשו שיש בהוראות החוק הטלת עומס רב עליהם, ובה בעת לא הייתה דחיפה מהותית של משרד מבקר המדינה שמדרבנת אותם לעשייה, נכנסו ל"אזור של נוחות" – אזור של אי דיווח ואי ציות לחוק.
סוף דבר
ההליך פגע במוסד מבקר המדינה וביוקרתו. אך הכדור עדיין בידי המבקר: במסגרת הוראות החוק וסמכויות מבקר המדינה, אף ללא התקנות דלעיל (שברובן הן טכניות), משרדו יכול היה ויכול מכאן ואילך לעשות רבות להטמעת תרבות של תיקון ליקויים. אסטרטגיה ומדיניות ברורה של משרד מבקר המדינה בדבר מעקב של משרדו אחר תיקון ליקויים, תוך דגש ומעקב רק על מקבץ הליקויים המערכתיים והמהותיים ביותר, יחד עם שיווק ראוי של תוצאות דוחות המעקב שהוא יערוך בנידון, עשויה להיות הדרך.
