בטיחות בראש – אחריותו של הדירקטוריון בתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית

חקיקת הבטיחות הענפה במדינת ישראל כוללת מאות חוקים ותקנות, ומטילה את האחריות לבטיחותו של העובד על התאגיד ומנהליו. מנגד, ברוב הארגונים מודעותם של המנהלים והדירקטורים לנושא נמוכה עד לא קיימת. כיצד ניתן לגשר על הפער?

כללי המשחק במדינת ישראל בכל הנוגע לאכיפת אחריותם של מנהלים לבטיחות השתנו

בחודש מאי האחרון דחה בית משפט המחוזי את ערעורם של הנאשמים, מנהלים בכירים בחברת דלק תעשיות והתאגיד עצמו, בגין הרשעתם בגרימת חבלה חמורה כתוצאה מפציעה קשה של עובד קבלן שהועסק בחברה ונפצע במהלך עבודתו. החלטת בית המשפט נתנה משנה תוקף לפסק דין תקדימי זה, המציב מראה ומדליק נורת אזהרה ברורה למנהלים ולתאגידים לגבי השינוי ב"כללי המשחק" בכל הנוגע להתייחסות מערכות האכיפה לאחריותם של המנהלים בכל הרמות לבטיחותם של העובדים, ובכללם עובדי קבלן.

שינוי גישה זה ניתן למצוא גם באמירותיו הברורות של סגן פרקליט המדינה בדיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת בחודש מאי האחרון, שבו הדגיש שהוא מצפה מגופי החקירה, ובראשם יחידת פל"ס בלהב 433, למצות את הדין לא רק עם הש"ג, כפי שהיה נהוג עד היום, אלא גם מול הרמות הגבוהות של הניהול בארגון. מהלך זה למעשה כבר קורם עור וגידים בכתבי אישום שהוגשו לאחרונה לאחר חקירה של יחידת פל"ס.

לטיפול בתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית חשיבות רבה גם ברמה הלאומית

לפי נתוני ביטוח לאומי ועל פי מחקר שהובלתי כראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, יחד עם הרשם למחלות מקצוע, עולה כי במדינת ישראל נהרגים בממוצע 63 עובדים בכל שנה, ועקב מחלות מקצוע (מחלות שנגרמות בגלל אופי העסקת העובדים), נפטרים בכל שנה למעלה מ-800 עובדים. מדובר בהיקף גדול פי שלושה מאשר היקף ההרוגים בתאונות דרכים מדי שנה, וזאת עוד לפני שמנינו את עשרות אלפי הפצועים והחולים מתאונות העבודה וממחלות המקצוע שפציעתם/מחלתם נמשכת שנים רבות. העלות למשק ולקופת המדינה נאמדת בכל שנה בכ-13 מיליארד שקל (סכום השווה ל-20% מתקציב משרד הבריאות בשנת 2021). הוצאה זו מגלמת את עלויות הטיפול בחולים, תשלומי פיצויים ואובדן שעות עבודה במשק. את הסבל הרב וההשלכות הכבדות על משפחות הנפגעים והחולים לא ניתן לכמת כמובן. לכל הדעות, בכל קנה מידה, מדובר בבעיה בעלת חשיבות טיפול ברמה הלאומית, שנכון מאוד שכל אחד מהמנהלים יהיה מודע לה ויפעל למזעורה, זאת עוד לפני שדיברנו על האחריות האישית של המנהלים והתאגיד לנושא.

חוסר הלימה בין חשיבות נושא הבטיחות והבריאות התעסוקתית לעבודת הדירקטוריון

בהתאם לתקנה 222 בפקודת הבטיחות בעבודה, האחריות לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית מוטלת על כתפיהם של המנהלים, החל מרמת מנהל העבודה ועד רמת הדירקטור והתאגיד עצמו, ולכן מצופה היה שדרגי הניהול השונים יובילו תחום זה בארגון כפי שהם מובילים תחומים אחרים שהם אחראים להם.

בכנס של פאהן קנה ניהול בקרה, שבו השתתפו כ-150 דירקטורים מכל ספקטרום המגזרים במשק, ערכנו סקר קצר כדי לבחון את מידת ההתאמה בין חשיבות הטיפול בנושא זה לבין הטיפול והקשב שהחברה מעניקה לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית בפועל (גרף 1).

גרף 1: תשובות לשאלה – האם יש צורך לפעול לשיפור הבטיחות בחברות שבהן אתה מכהן באמצעות הדירקטוריון?

מתוצאות הסקר עולה תמונה עגומה שלפיה רק 40% מהמשיבים חושבים שנושא הבטיחות מטופל כנדרש בחברתם. כמי שהוביל את הבטיחות גם במגה ארגונים, שימש כחוקר תאונות עבודה ראשי וגם ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במדינה, אין לי ספק שנתון זה מצביע על תרבות בטיחות ובריאות תעסוקתית חסרה ברוב החברות במשק הישראלי. במצב שבו קצה פירמידת הניהול לא מודע ולא נותן את הקשב לנושא, אין זה מפליא שגם שרשרת הניהול שמתחתיו מתנהלת בהתאם.

 ומה מידת ההלימה בין אחריותו של התאגיד ומנהליו למודעות הדירקטורים בארגון לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית?

 סעיף 222 בפקודת הבטיחות בעבודה מטיל בפירוש את האחריות לבטיחותו ובריאותו של העובד על כל דרגי הניהול והתאגיד, כך שלמעשה גם דרג הדירקטוריון איננו פטור מהנושא. באופן פרדוקסלי, בשאלת סקר אחרת באותו הכנס השיבו רוב הדירקטורים כי אינם יודעים אם הם חשופים בדין הפלילי בקרות אירוע בטיחותי בארגון שהם מנהלים (ראו גרף 2).

גרף2: תשובות לשאלה – האם לדעתך כדירקטור אתה מוגן מספיק מחשיפה בדין בעקבות אירוע בטיחותי בחברה?

מהיכרות עמוקה של עולמות הניהול, הסיבה העיקרית שמובילה למצב שבו מערך הניהול הבכיר לא באמת יודע להעריך את רמת הבטיחות בארגון וחשיפתו בדין, נעוצה בטעות רווחת בקרב מנהלים במשק שנוטים לחשוב שאם הארגון משקיע משאבים בתחום הבטיחות ומקיים מערך בטיחות, ועדות בטיחות ומחזיק ממונה בטיחות, אז האחריות מוסרת מכתפיו. האומנם? כשבוחנים את החקיקה הענפה בתחום, ובעיקר את פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, ברור שקיימת חובה על הארגון להקים מערך הבטיחות. עם זאת, תפקידו של מערך זה הוא בעיקר לייעץ ולסייע בידי ההנהלה לממש את אחריותה בדין, כך שהאחריות נשארת על כתפי המנהלים באופן מלא. ביטוי לכך ניתן לראות כמובן בפסק דין דלק תעשיות שתואר לעיל, שבו כאמור הרשיע בית המשפט בפלילים בגרימת חבלה חמורה את מי שכיהנו בזמן אירוע הפציעה (לפני כתשע שנים) בתפקידי מנכ"ל וסמנכ"ל בחברה ואת התאגיד עצמו, זאת על אף קיומו של מערך בטיחות ענף שכלל ממונה בטיחות, ועדות בטיחות נהלים ועוד.

   בידי הדירקטוריון והמבקר הפנימי הכוח להשפיע באופן מהותי על תפיסת הבטיחות בארגון

 הדירקטוריון בארגון עומד בקצה הפירמידה הארגונית ויש לו יכולת גדולה מאוד להשפיע על תחום הבטיחות בארגון כולו. בידי הדירקטוריון כלים מגוונים לנושא ואמנה שניים מהם:

ועדת הביקורת – חשוב שוועדת הביקורת, באמצעות המבקרים הפנימיים, תשלב בתוכנית העבודה השנתית שלה בחינה מעמיקה של תחום הבטיחות בחברה. נכון שהיא תעסוק בשני היבטים שמשלימים זה את זה: הראשון, בדיקה של רמת הבטיחות והבריאות התעסוקתית של העובדים, תוך כדי עמידה בחוקי הבטיחות בעבודה והגהות. השני, בדיקת מידת החשיפה שקיימת למנהלים בתאגיד במקרה של אירוע בטיחותי, כפי שראינו בפסק דין לעיל. כאמור, עצם קיומו של מערך בטיחות לא מבטיח הגנה על המנהלים בדין.

תוכנית אכיפה פנימית – בנוהל של פרקליטות המדינה שפורסם בספטמבר 2019, מצוין שחברה שתבנה ותקיים תוכנית אכיפה פנימית ואפקטיבית, הדבר יילקח בחשבון בשיקולים האם להעמידה לדין. בהקשר שלנו, לא רק שבכוחה של תוכנית האכיפה פנימית בתחום הבטיחות והגהות לצמצם את החשיפה של הארגון ומנהליו, אלא היא יכולה גם לשמש ככלי בקרה מרכזי למערך הניהול הבכיר בארגון לוודא שמערך הבטיחות מקיים את ייעודו לאורך זמן וממצה את המשאבים הרבים שמושקעים בו באופן מיטבי .

די בשני כלים בסיסים אלו כדי לקדם באופן משמעותי את תודעת הבטיחות והאחריות בארגון, כמו גם לקדם את בטיחות העובדים הלכה למעשה.

 לסיכום

סוגיית התחלואה התעסוקתית ותאונות העבודה במדינה היא אירוע בעל משמעות ברמה הלאומית, אך גם תחום שטיפול חסר בו יכול להסב להנהלה הבכירה ולתאגיד עצמו נזק גדול וחשיפה פלילית. בכוחם של הדירקטוריון והמבקר הפנימי להוביל להגברת המודעות בארגון ובהנהלה לנושא זה, לגיבוש תוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית לפיקוח על מימושה, ולשילוב תחום חשוב זה בעבודת הביקורת הפנימית. פעולות פשוטות אלו יכולות בהחלט להקטין את החשיפה בדין של התאגיד ומנהליו, וחשוב מכך – לעזור בשמירה על בטיחות ובריאותם של העובדים בתאגיד.

אודות הכותב/ת

ארז מימון