כאשר בנינו את הבית שלנו, האדריכלית תכננה לנו פינה בקצה הרחוק של הגינה. כששאלנו אותה, איזה צורך יש בפינה הזאת, הרי יש לנו פינת ישיבה ביציאה מהסלון, היא ענתה לנו שזאת פינה שבה נוכל לשבת ולהשקיף על הבית שלנו ממרחק. תמהנו, אבל הסכמנו.
ברבות הימים מצאנו את עצמנו מאוהבים בפינה הזאת. פעמים רבות אנחנו יושבים שם, אוכלים ארוחת ערב ומתבוננים כיצד נראה הבית שלנו למי שמסתכל מהצד. נגרם לנו עונג גדול לראות מבחוץ את הבית שאנחנו אוהבים וחיים בו. באותו מבט אנחנו גם מגלים, איך לא, מטלות שיש לבצע – סדק בקיר שיש לסתום, כתם שדורש צביעה, דברים שלא היינו רואים כלל אלמלא אותה נקודת מבט שמאפשרת לנו הישיבה החיצונית, המרוחקת.
אפשר להרגיש זאת במידת מה גם כשנוסעים לחו"ל.
כשאנחנו מצליחים באמת להתנתק, אנחנו יכולים לקבל נקודת מבט קצת אחרת, מבחוץ פנימה. אפשר לבחון כך את המדינה – איך אנחנו נראים למי שמסתכל מבחוץ, רגע אחרי שיצאנו מתוך ההמולה. אפשר כך גם לבחון את ההתנהלות המשפחתית, האישית, המקצועית. אנחנו יוצאים לפסק זמן קצר מהחיים ולעיתים קרובות חוזרים עם תובנות לגבי ההמשך.
הזדמנות דומה אנחנו מקבלים בחגים.
החגים מאפשרים לנו לקחת פסק זמן מהזרימה המואצת של החיים, לצאת לכמה רגעים לפינה מרוחקת ולהתבונן על עצמנו. לבחון, האם חיינו נראים כמו שציפינו, האם יפים הם בעינינו, האם הם משקפים את מי שאנחנו ומי שאנו שואפים להיות, וכמובן – מה נרצה לשפר. איזה סדק נרצה לאחות. חשבון נפש.
את ימי החגים אנחנו יכולים לנצל גם לחשבון נפש ברמה המקצועית.
לשאול, האם נהגתי בכבוד במבוקרים שלי, בעובדים שלי, בעמיתים שלי? האם יש דברים שממרחק הזמן אני מבין שיכולתי לעשות אחרת? כמבקרים פנימיים, יש בידינו כוח רב – האם השכלתי להשתמש בו בתבונה? במידתיות?
מתי בפעם האחרונה החמאתי למבוקרים שלי? לעובדים שלי? האם הייתי רוצה שזה יקרה יותר? האם אני פועל בהתאם לערכים שלי? ואם לא – מה עלי לעשות כדי להגשים זאת.
חשבון נפש לא חייב להיות כרוך בייסוריי נפש.
הוא כולל גם את הדברים הטובים שהשגנו וגם את אלה הטעונים שיפור ושיפוץ, והוא תמיד מקדם אותנו ברמה האישית והמקצועית. דומה לביקורת פנימית, לא?
גמר חתימה טובה.
