בחוק מבקר המדינה קיימת הגנה מיוחדת על מבקר פנימי בארגון, שמעצם תפקידו חשוף יותר מעובדים אחרים בארגון לפגיעה מצד הממונים עליו. בסקירה זו נעמוד בקצרה על התנאים למתן צו הגנה למבקרים פנימיים מכוח חוק מבקר המדינה, על האופן שבה מתבררת בנציבות תלונות הציבור בקשה לצו הגנה שהגיש מבקר פנימי ועל הסעדים שהנציב מוסמך לתת במסגרת בקשה זו, ונסיים במבט צופה פני עתיד.

 רקע

בשנת 1981 תוקן חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]. במסגרת תיקון זה הקנה המחוקק למבקר המדינה, בתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור, את הסמכות להגן על עובדי ציבור שהודיעו על מעשי שחיתות שבוצעו במקום עבודתם ובתגובה לכך התנכל להם מעסיקם.

בשנת 1990 החליט המחוקק הישראלי לשוב ולתקן את חוק מבקר המדינה ולהוסיף בו הגנה מיוחדת לעובד ציבור שממלא תפקיד של מבקר הפנימי. במסגרת תיקון זה נוסף לחוק מבקר המדינה סעיף 45א(2), הקובע כדלקמן:

"תלונה של עובד, שהוא מבקר פנימי בגוף כאמור בסעיף 36(1) או (2), למעט שוטר, סוהר וחייל, על העברתו מתפקידו או על מעשה החורג מהוראות חוק, תקנות, תקנון שירות המדינה, הסכם קיבוצי, או מהסדרים כלליים שנקבעו מטעם נציב שירות המדינה, או מהסדרים כלליים דומים, הפוגע במישרין במתלונן עצמו או המונע ממנו במישרין טובת הנאה, שעשה מי שממונה עליו בתגובה על פעולותיו במילוי תפקידו כמבקר פנימי – תבורר לפי הוראות פרק זה, בכפוף לסעיפים 45ג עד 45ה" (ההדגשות אינן במקור).

אין צורך להכביר מילים על הסיבה שבעטיה הוחלט להוסיף בחוק מבקר המדינה הגנה מיוחדת על מבקרים פנימיים. לצורך מילוי תפקידו נדרש המבקר הפנימי לבחון את אופן תפקודו של הגוף שבו הוא עובד כדי לוודא כי הוא תקין, לנבור בקרביו, ופעמים רבות לעמוד באומץ מול גורמים בעלי כוח והשפעה שלהם הוא נדרש גם לתת דין וחשבון כעובד מן המניין. לכן הוא חשוף יותר משאר העובדים, ואף משומרי סף אחרים, לפגיעה מצד הממונים עליו. לא רק בשל היותו האדם שגילה מעשי שחיתות, אלא גם בשל עצם מילוי תפקידו כמבקר פנימי.

בעת שתוקן חוק מבקר המדינה, חה"כ דוד ליבאי שימש יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועמד על הסיבות למתן ההגנה המיוחדת למבקרים פנימיים: "יש ראשי רשויות מקומיות או מנהלי משרדים, או תאגידים ממשלתיים שאינם רואים בעין יפה את הביקורת. יש מהם הסבורים שעבודתו של המבקר הפנימי, החושפת שחיתויות ותקלות, מוציאה שם רע לגוף המבוקר. במקום שייטלו לעצמם אשראי ציבורי על חשיפת הליקויים, ויותר מכך – על תיקונם, נתקלנו בכך שראשי רשויות מקומיות מסוימים סבורים שעל המבקר הפנימי לשבח אותם או לפחות להימנע מביקורת, שאם לא כן הוא מטרד שיש לסלקו. נתקלנו בוועדה לענייני ביקורת המדינה בתופעות חמורות של צמצום תקציבים למבקר הפנימי, קיצוץ בכוח האדם שלו, פגיעה בתנאי עבודתו ואף ירידה לחייו כדי שיתפטר. כיום המבקר הפנימי הוא חסר גב וחסר הגנה…".

התנאים למתן צו הגנה למבקרים פנימיים מכוח סעיף 45א(2) לחוק מבקר המדינה

1. התקיימו יחסי עבודה בין המבקר הפנימי ובין הגופים המנויים בחוק – חוק מבקר המדינה מספק הגנה על מבקר פנימי שמתקיימים יחסי עבודה בינו ובין הגופים המנויים החוק. כל עוד מתקיימים יחסים כאמור, מתכונת העסקתו של המבקר הפנימי אינה רלוונטית, כלומר: ההגנה ניתנת גם למועסקים בחוזה עבודה מיוחד, למועסקים ששכרם מחושב על בסיס שעת עבודה וכיוצא בזה. עם זאת, הנציב אינו מוסמך לתת צו הגנה למבקר פנימי שנמצא במעמד של "נותן שירותים", ולפיכך בקשה למתן הגנה למבקר פנימי שהוא במעמד של "נותן שירותים" תידחה על הסף מחמת היעדר סמכות לבררה.
2. הממונה על המבקר הפנימי עשה מעשה פוגעני כלשהו בניגוד לדין – במסגרת בירור בקשה של מבקר פנימי, בודק הנציב אם בתגובה על פעולות שביצע המתלונן במסגרת תפקידו כמבקר פנימי, עשה הממונה עליו מעשה פוגעני כלשהו בניגוד לדין, העבירו מתפקידו, או מנע ממנו טובת הנאה שהוא זכאי לה.

דוגמאות אפשריות למעשים פוגעניים הן פגיעה בשכר או בתנאי העבודה, למשל שלילת האפשרות לבצע שעות נוספות; צמצום סמכויות; מידור ממידע ונידוי חברתי; הכנסת מכתבי תלונה לתיק האישי; פיטורים. לעיתים מדובר במצבור של מעשים המעיד על מסכת של התנכלות.

למשל, בתלונה שהתבררה בנציבות טען מבקר פנימי כי נשללה גישתו למידע ולתוכנות הנחוצות לו לשם עבודתו, כי נעשו בירורים בנוגע לשכרו ולדיווחי הנוכחות שלו, וכי מעסיקתו תבעה אותו בבית הדין לעבודה בתביעה להשבת שכר ששולם לו אף שלא ננקטו צעדים דומים כלפי עובדים אחרים שבשכרם נמצאו חריגות שכר.

3. הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין פעולותיו של המבקר הפנימי במסגרת תפקידו ובין ההחלטה הפוגענית – על מנת לקבל את הגנת הנציב לא די בכך שהמעסיק קיבל החלטה שעשויה לפגוע במבקר הפנימי, אלא נדרש להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין פעולותיו של המבקר הפנימי במסגרת תפקידו ובין ההחלטה הפוגענית. לשם כך מברר הנציב את הטענות העובדתיות ובודק את רצף האירועים הכרונולוגי, שממנו ניתן ללמוד גם על נסיבות העניין ועל הרקע לביצוע המעשים ואת סמיכות הזמנים בין פעולותיו של המבקר הפנימי לבין המעשים שננקטו כלפיו. סמיכות זמנים בין פעולה שעשה המבקר הפנימי במילוי תפקידו ובין החלטה פוגענית עשויה להעיד על קשר סיבתי בין השתיים.

הנציב בוחן אם המעסיק פעל במסגרת זכות ניהולית לגיטימית, ושמא לא הוצג כל נימוק המצדיק את פעולותיו. כלומר, על המעסיק להוכיח כי היו נימוקים מבוססים להחלטותיו בעניינו של המבקר הפנימי. העדר נימוקים מבוססים להחלטות בעניינו של המבקר הפנימי עשוי לתמוך בקיומו של קשר סיבתי בין החלטות אלה לבין האופן שבו פעל המבקר הפנימי.

למשל, בתלונה שבוררה בנציבות תלונות הציבור ביקשה רשות מקומית לפטר מבקרת פנימית זמן קצר לאחר שזו הודיעה על כוונתה לבדוק תלונה על אופן תפקודו של ראש הרשות. הרשות טענה כי אין קשר סיבתי בין כוונת המבקרת הפנימית לבדוק את התלונה על ראש הרשות ובין הכוונה לפטרה, שכן כוונה זו גובשה נוכח הליך הבראה שעליו שקדה, אולם מן הפרוטוקולים שהוצגו לפני הנציב עלה כי תוכנית ההבראה לא כללה פיטורים כלל. לפיכך נקבע כי יש קשר סיבתי בין הכוונה לפטר את המבקרת הפנימית ובין כוונתה לבדוק את התלונה.

בירור הבקשה והסעדים שמוסמך הנציב לתת

לפי חוק מבקר המדינה, "נציב תלונות הציבור רשאי לברר את התלונה בכל דרך שיראה, ואינו קשור להוראות שבסדר דין או בדיני ראיות". זאת ועוד, במסגרת בירור התלונה אין הנציב נדרש להסתפק בבחינת הטענות שהעלו הצדדים, ומוקנית לו גישה לכל חומר שעשוי להיות רלוונטי לבירורה. גישתו הלא מוגבלת של הנציב לחומרים האמורים והחובה של כל אדם למסור חומר כאמור תורמות לגילוי האמת ולעשיית צדק.

1. הגשת תלונה על ידי המבקר הפנימי: הגשת בקשה לצו הגנה אינה כרוכה בתשלום אגרה, לא נדרש ייצוג משפטי, והליכי הבירור פשוטים יותר מההליכים המשפטיים שבבית הדין לעבודה. חשוב לציין כי בהתאם לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, מבקר הפנים זכאי לייצוג משפטי בהליך זה, יהיה אשר יהיה מצבו הכלכלי.
2. בירור התלונה: לצורך בירור בקשה לצו הגנה שהגיש מבקר פנימי, הנציבות נוהגת לבקש את תגובת הגוף הנילון על טענות המבקר הפנימי, להיפגש עם המבקר הפנימי ועם עובדים אחרים או עם צדדים שלישיים, ולאסוף מסמכים וכל מידע אחר העשוי לשפוך אור על הנסיבות ולהבהיר את השתלשלות העניינים.
3. סיוע למבקר: מתוך הכרה באתגרים הרבים הניצבים לפני מבקרים פנימיים ובני משפחתם, מוצע למבקר הפנימי במקרים המתאימים סיוע של עובדת סוציאלית, העובדת במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. היא מלווה אותו בתהליך ומסייעת לו ולבני משפחתו בהתמודדות עם הקשיים הנלווים לבירור בקשה לצו הגנה.
4. סעד זמני – בקשה לצו הגנה: אם יש חשש לפגיעה בלתי הפיכה במבקר הפנימי, וכדי לשמור על סטטוס-קוו עד תום הליך הבירור, מוסמך הנציב להורות על מתן צו זמני למבקר הפנימי בכל אחד משלבי הבירור. מתן צו הגנה זמני אין בו כדי להעיד כי התלונה מוצדקת, ומטרתו העיקרית היא כאמור מניעת שינוי במצב העובדתי או המשפטי. חיוניותו והגבלת תוקפו של הצו הזמני עשויים להיבחן במהלך הבירור. רבים מהמעסיקים מסכימים לעכב את ביצוע המעשה שהמבקר הפנימי הלין לפני הנציב על הכוונה לבצעו, ובכך מתייתר הצורך במתן צו הגנה זמני. למשל, במסגרת בירור בקשה של מבקרת פנימית ברשות מקומית, שהרשות ביקשה לפטר, פנה הנציב לרשות, וזו הסכימה לעכב את פיטורי המבקרת עד תום הבירור.
5. סיום הבירור: בסיום הבירור ולאחר גיבוש ממצאי הבירור הלכאוריים, נשלחת טיוטת החלטה אל הצד הצפוי להיפגע ממנה, לשם קבלת תגובתו בעניינה. לאחר קבלת תגובתו מתקבלת החלטתו הסופית של הנציב. אם התלונה נמצאה מוצדקת, ייתן הנציב למבקר הפנימי צו הגנה קבוע.
6. הנציב מוסמך להוציא "כל צו שימצא לנכון ולצודק" כדי לתקן פגיעה בעובד וכדי למנוע פגיעה אפשרית בו, אך הוא מחויב לפעול למניעת פגיעה בתפקודו הראוי של הגוף. צו הגנה – זמני או קבוע – מחייב את מי שממונה על העובד ואת העובד עצמו. מי שמפר אותו עובר עבירת משמעת ועשוי גם לחוב באחריות פלילית. אם מצא הנציב כי הגוף הנילון הפר צו הגנה שניתן למבקר פנימי, הוא רשאי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולהביא את הדבר לידיעתו. היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להורות על פתיחת חקירה פלילית בעניין.

בגדרו של צו הגנה, הנציב מוסמך לאסור על העברתו של עובד מתפקידו, לאסור ליטול ממנו סמכויות, משאבים ותקציבים, ולאסור על פגיעה בשמו הטוב. הנציב מוסמך גם להטיל חובות נוספות על המעסיק כדי להבטיח סביבת עבודה מוגנת לעובד.

הנציב רשאי לצוות גם על ביטול פיטורים או על מתן פיצויים מיוחדים לעובד, בכסף או בזכויות. פיצויים מיוחדים ייקבעו בשים לב לנסיבות המקרה ולנסיבותיו של המתלונן (גיל, אופק שירות וכו').

הנציב מעודד יישוב סכסוכים בהסכמה והגעה לפתרונות יצירתיים באמצעות גישור או פישור הנעשים בחסות המשרד. באופן זה מתייתרת ההכרעה בעניינה של התלונה, על כל הכרוך בכך. בהסכמת הצדדים רשאי הנציב לתת תוקף של החלטה להסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים

4. מבט צופה פני עתיד

בדוח מבקר המדינה משנת 2020, שעסק במעמדם של המבקר הפנימי, הגזבר והיועץ המשפטי ברשות המקומית, הודגשו מאפייניה הייחודיים של הביקורת הפנימית ברשויות המקומיות, שבמסגרתה גם נבחרי ציבור נדרשים להימצא תחת שבט הביקורת. לא אחת המבקר הפנימי נתון ללחצים ולהשפעות חיצוניות, הגוברים אם הביקורת עוסקת בנבחרי הציבור עצמם. כמו כן, בדוח האמור עמד מבקר המדינה על המורכבות שבה מצד אחד המבקרים הם עובדים של הגוף המבוקר וכפופים לעיקרון ההיררכי המחייב אותם לציית להוראות הממונים עליהם, ומצד שני הם זכאים לעצמאות מקצועית במסגרת מילוי תפקידם. מבקר המדינה הוסיף כי על המבקר הפנימי, בהיותו שומר סף, מוטלת נאמנות כפולה – מצד אחד לרשות המקומית שהוא מייצג, ומצד אחר לציבור תושבי הרשות. יכולתו של המבקר למלא את תפקידו קשורה קשר הדוק ליכולתו לפעול באופן עצמאי, תוך אי-תלות וניטרליות.

הכלי שהפקיד המחוקק בידי הנציב – מתן הגנה על מבקרים פנימיים – נועד לאפשר למבקר הפנימי למלא את תפקידו כשומר סף, אך נשאלת השאלה אם לא בשלה העת להרחיב את היקף ההגנה באופן שהיא תוחל גם על שומרי סף נוספים, כגון הממונים על תלונות הציבור, הפועלים מכוח חוק הרשויות המקומיות (ממונה על תלונות הציבור), התשס"ח-2008. ממונים אלה, בדומה למבקרים הפנימיים, מבררים תלונות בדבר תפקוד לא תקין של הממונים עליהם, וברשויות רבות המבקר הפנימי משמש גם הממונה על תלונות הציבור. במסגרת הרחבת היקף ההגנה שבחוק על שומרי סף, ייתכן שהגיעה העת להחיל את ההגנה האמורה גם על נציבי תלונות ציבור שאינם מבקרים פנימיים, על מנת שיוכלו לבצע את בדיקתם ללא מורא מתוצאותיה, זאת נוסף על ההגנה שהם זכאים לה ממילא כעובדי ציבור שחשפו מעשי שחיתות מכוח סעיף 45א(1) לחוק מבקר המדינה.

The post הצילו את המציל appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

כללי המשחק במדינת ישראל בכל הנוגע לאכיפת אחריותם של מנהלים לבטיחות השתנו

בחודש מאי האחרון דחה בית משפט המחוזי את ערעורם של הנאשמים, מנהלים בכירים בחברת דלק תעשיות והתאגיד עצמו, בגין הרשעתם בגרימת חבלה חמורה כתוצאה מפציעה קשה של עובד קבלן שהועסק בחברה ונפצע במהלך עבודתו. החלטת בית המשפט נתנה משנה תוקף לפסק דין תקדימי זה, המציב מראה ומדליק נורת אזהרה ברורה למנהלים ולתאגידים לגבי השינוי ב"כללי המשחק" בכל הנוגע להתייחסות מערכות האכיפה לאחריותם של המנהלים בכל הרמות לבטיחותם של העובדים, ובכללם עובדי קבלן.

שינוי גישה זה ניתן למצוא גם באמירותיו הברורות של סגן פרקליט המדינה בדיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת בחודש מאי האחרון, שבו הדגיש שהוא מצפה מגופי החקירה, ובראשם יחידת פל"ס בלהב 433, למצות את הדין לא רק עם הש"ג, כפי שהיה נהוג עד היום, אלא גם מול הרמות הגבוהות של הניהול בארגון. מהלך זה למעשה כבר קורם עור וגידים בכתבי אישום שהוגשו לאחרונה לאחר חקירה של יחידת פל"ס.

לטיפול בתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית חשיבות רבה גם ברמה הלאומית

לפי נתוני ביטוח לאומי ועל פי מחקר שהובלתי כראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, יחד עם הרשם למחלות מקצוע, עולה כי במדינת ישראל נהרגים בממוצע 63 עובדים בכל שנה, ועקב מחלות מקצוע (מחלות שנגרמות בגלל אופי העסקת העובדים), נפטרים בכל שנה למעלה מ-800 עובדים. מדובר בהיקף גדול פי שלושה מאשר היקף ההרוגים בתאונות דרכים מדי שנה, וזאת עוד לפני שמנינו את עשרות אלפי הפצועים והחולים מתאונות העבודה וממחלות המקצוע שפציעתם/מחלתם נמשכת שנים רבות. העלות למשק ולקופת המדינה נאמדת בכל שנה בכ-13 מיליארד שקל (סכום השווה ל-20% מתקציב משרד הבריאות בשנת 2021). הוצאה זו מגלמת את עלויות הטיפול בחולים, תשלומי פיצויים ואובדן שעות עבודה במשק. את הסבל הרב וההשלכות הכבדות על משפחות הנפגעים והחולים לא ניתן לכמת כמובן. לכל הדעות, בכל קנה מידה, מדובר בבעיה בעלת חשיבות טיפול ברמה הלאומית, שנכון מאוד שכל אחד מהמנהלים יהיה מודע לה ויפעל למזעורה, זאת עוד לפני שדיברנו על האחריות האישית של המנהלים והתאגיד לנושא.

חוסר הלימה בין חשיבות נושא הבטיחות והבריאות התעסוקתית לעבודת הדירקטוריון

בהתאם לתקנה 222 בפקודת הבטיחות בעבודה, האחריות לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית מוטלת על כתפיהם של המנהלים, החל מרמת מנהל העבודה ועד רמת הדירקטור והתאגיד עצמו, ולכן מצופה היה שדרגי הניהול השונים יובילו תחום זה בארגון כפי שהם מובילים תחומים אחרים שהם אחראים להם.

בכנס של פאהן קנה ניהול בקרה, שבו השתתפו כ-150 דירקטורים מכל ספקטרום המגזרים במשק, ערכנו סקר קצר כדי לבחון את מידת ההתאמה בין חשיבות הטיפול בנושא זה לבין הטיפול והקשב שהחברה מעניקה לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית בפועל (גרף 1).

גרף 1: תשובות לשאלה – האם יש צורך לפעול לשיפור הבטיחות בחברות שבהן אתה מכהן באמצעות הדירקטוריון?

מתוצאות הסקר עולה תמונה עגומה שלפיה רק 40% מהמשיבים חושבים שנושא הבטיחות מטופל כנדרש בחברתם. כמי שהוביל את הבטיחות גם במגה ארגונים, שימש כחוקר תאונות עבודה ראשי וגם ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במדינה, אין לי ספק שנתון זה מצביע על תרבות בטיחות ובריאות תעסוקתית חסרה ברוב החברות במשק הישראלי. במצב שבו קצה פירמידת הניהול לא מודע ולא נותן את הקשב לנושא, אין זה מפליא שגם שרשרת הניהול שמתחתיו מתנהלת בהתאם.

 ומה מידת ההלימה בין אחריותו של התאגיד ומנהליו למודעות הדירקטורים בארגון לתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית?

 סעיף 222 בפקודת הבטיחות בעבודה מטיל בפירוש את האחריות לבטיחותו ובריאותו של העובד על כל דרגי הניהול והתאגיד, כך שלמעשה גם דרג הדירקטוריון איננו פטור מהנושא. באופן פרדוקסלי, בשאלת סקר אחרת באותו הכנס השיבו רוב הדירקטורים כי אינם יודעים אם הם חשופים בדין הפלילי בקרות אירוע בטיחותי בארגון שהם מנהלים (ראו גרף 2).

גרף2: תשובות לשאלה – האם לדעתך כדירקטור אתה מוגן מספיק מחשיפה בדין בעקבות אירוע בטיחותי בחברה?

מהיכרות עמוקה של עולמות הניהול, הסיבה העיקרית שמובילה למצב שבו מערך הניהול הבכיר לא באמת יודע להעריך את רמת הבטיחות בארגון וחשיפתו בדין, נעוצה בטעות רווחת בקרב מנהלים במשק שנוטים לחשוב שאם הארגון משקיע משאבים בתחום הבטיחות ומקיים מערך בטיחות, ועדות בטיחות ומחזיק ממונה בטיחות, אז האחריות מוסרת מכתפיו. האומנם? כשבוחנים את החקיקה הענפה בתחום, ובעיקר את פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, ברור שקיימת חובה על הארגון להקים מערך הבטיחות. עם זאת, תפקידו של מערך זה הוא בעיקר לייעץ ולסייע בידי ההנהלה לממש את אחריותה בדין, כך שהאחריות נשארת על כתפי המנהלים באופן מלא. ביטוי לכך ניתן לראות כמובן בפסק דין דלק תעשיות שתואר לעיל, שבו כאמור הרשיע בית המשפט בפלילים בגרימת חבלה חמורה את מי שכיהנו בזמן אירוע הפציעה (לפני כתשע שנים) בתפקידי מנכ"ל וסמנכ"ל בחברה ואת התאגיד עצמו, זאת על אף קיומו של מערך בטיחות ענף שכלל ממונה בטיחות, ועדות בטיחות נהלים ועוד.

   בידי הדירקטוריון והמבקר הפנימי הכוח להשפיע באופן מהותי על תפיסת הבטיחות בארגון

 הדירקטוריון בארגון עומד בקצה הפירמידה הארגונית ויש לו יכולת גדולה מאוד להשפיע על תחום הבטיחות בארגון כולו. בידי הדירקטוריון כלים מגוונים לנושא ואמנה שניים מהם:

ועדת הביקורת – חשוב שוועדת הביקורת, באמצעות המבקרים הפנימיים, תשלב בתוכנית העבודה השנתית שלה בחינה מעמיקה של תחום הבטיחות בחברה. נכון שהיא תעסוק בשני היבטים שמשלימים זה את זה: הראשון, בדיקה של רמת הבטיחות והבריאות התעסוקתית של העובדים, תוך כדי עמידה בחוקי הבטיחות בעבודה והגהות. השני, בדיקת מידת החשיפה שקיימת למנהלים בתאגיד במקרה של אירוע בטיחותי, כפי שראינו בפסק דין לעיל. כאמור, עצם קיומו של מערך בטיחות לא מבטיח הגנה על המנהלים בדין.

תוכנית אכיפה פנימית – בנוהל של פרקליטות המדינה שפורסם בספטמבר 2019, מצוין שחברה שתבנה ותקיים תוכנית אכיפה פנימית ואפקטיבית, הדבר יילקח בחשבון בשיקולים האם להעמידה לדין. בהקשר שלנו, לא רק שבכוחה של תוכנית האכיפה פנימית בתחום הבטיחות והגהות לצמצם את החשיפה של הארגון ומנהליו, אלא היא יכולה גם לשמש ככלי בקרה מרכזי למערך הניהול הבכיר בארגון לוודא שמערך הבטיחות מקיים את ייעודו לאורך זמן וממצה את המשאבים הרבים שמושקעים בו באופן מיטבי .

די בשני כלים בסיסים אלו כדי לקדם באופן משמעותי את תודעת הבטיחות והאחריות בארגון, כמו גם לקדם את בטיחות העובדים הלכה למעשה.

 לסיכום

סוגיית התחלואה התעסוקתית ותאונות העבודה במדינה היא אירוע בעל משמעות ברמה הלאומית, אך גם תחום שטיפול חסר בו יכול להסב להנהלה הבכירה ולתאגיד עצמו נזק גדול וחשיפה פלילית. בכוחם של הדירקטוריון והמבקר הפנימי להוביל להגברת המודעות בארגון ובהנהלה לנושא זה, לגיבוש תוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית לפיקוח על מימושה, ולשילוב תחום חשוב זה בעבודת הביקורת הפנימית. פעולות פשוטות אלו יכולות בהחלט להקטין את החשיפה בדין של התאגיד ומנהליו, וחשוב מכך – לעזור בשמירה על בטיחות ובריאותם של העובדים בתאגיד.

The post בטיחות בראש – אחריותו של הדירקטוריון בתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

תפקידי הביקורת הפנימית מפורטים בחוק הביקורת הפנימית תשנ"ב-1992 (להלן ה"חוק")', והם כוללים, בין היתר, שמירה על החוק, מינהל תקין וטוהר מידות. סעיף 11 בחוק קובע :

• העלתה הביקורת בגוף ציבורי יסוד להניח שבוצעה עבירה פלילית, יביא המבקר הפנימי את העניין ללא דיחוי לידיעת הממונה.
• היה למבקר הפנימי בגוף מבוקר יסוד להאמין שהממונה מעורב בעבירה פלילית, יעביר המבקר את העניין במישרין לידיעת מבקר המדינה.

המאמר יעסוק בסעיף 11(א) בלבד, וינותחו בו חלופות הפעולה שעומדות בפני מבקר לנוכח ממצאי ביקורת המעלים חשד לפלילים, ללא מעורבות של הגורם הממונה עליו, כהגדרתו בסעיף 5 בחוק. זאת משום שהפתרון שמספק החוק בסעיף זה עמום יותר בהשוואה למקרה שבסעיף 11(ב), ולכן קשה יותר למימוש על ידי המבקר.

לפני ההעמקה בדילמה נכון לחזור 30 שנה לאחור. כבר בפרוטוקולי הדיונים של ועדות הכנסת שעסקו בהצעת החוק ניתן למצוא כיווני מענה לשאלות שבהן עוסק המאמר. תשובות אפשריות לשאלות הללו משתקפות בהתלבטויות ובאמירות של משתתפי הדיונים.

כך למשל, לשאלה מה זו עבירה פלילית נאמר: "גם השאלה מה זו עבירה פלילית היא שאלה קשה מאוד. כאשר אנחנו מדברים על עבירה פלילית, אנחנו חושבים על חוק העונשין, על עבירות מעילה, שוד, רצח וכדומה. היום כמעט כל תזוזה של אדם מלווה בעבירות פליליות. אנחנו מסדירים כל כך את החיים".

לשאלה כיצד על המבקר לנהוג אם העביר את המידע לממונה אך לא נעשה דבר נאמר:

"כל חובות הדיווח של המבקר נכתבו בסעיפים אחרים. פה מדובר רק לגבי מקרה חריג, ומדובר על כך כדי שלא יהיה ספק בנקודה הרגישה הזאת לגבי מבקר פנימי… אם למבקר הפנימי יש יסוד להניח שבוצעה עבירה פלילית, והוא הביא את זה ללא דיחוי לידיעת הממונה, הוא את שלו עשה. מה יעשה הממונה אנחנו לא עוסקים בזה בחוק המבקרים הפנימיים…"

"אני דן בחוק הביקורת הפנימית והשאלה אם להטיל חובה מלאה, או חלקית, על סוגי בעלי תפקידים או אחרים, להעביר מידע על עבירה פלילית למשטרה, היא סוגיה בפני עצמה. מהי חובת הממונה? בשאלה הזאת לא עסקנו נכון לשעה זאת. הנושא הזה רציני מאוד והוא יכול לעכב את הדיון בהצעת החוק שלנו. הוא לא עניין פשוט כלל ועיקר…"

מה בין בירור, תשאול וחקירה

לפני הצגה וניתוח הדילמה נכון להזכיר לעצמנו את מקומנו. מבקר מחזיק בסמכות "רכה" אחת המוזכרת בסעיף 9 לחוק: "המבקר רשאי לדרוש ולקבל כל מסמך וכל מידע שברשות הגוף שבו הוא משמש מבקר…". יצוין כי אפילו לסעיף הזה הוסיף החוק הסתייגות מסוימת, וקבע כי לגבי מידע החסוי על פי דין יחולו על המבקר הפנימי ועל מי שהוסמך לקבל את המידע לפי חוק זה המגבלות הקבועות בדין לגבי המורשים לקבל מידע כזה. באמצעות סמכות זו, מבקר עוסק באופן מעשי באיסוף מידע המבוסס על מסמכים, בבירור, ולכל היותר בתשאול עובדי הארגון.

בשונה מגופים המחזיקים בסמכויות חקירה ובהן סמכויות "לתפוס" מסמכים וחפצים ("ראיות"), סמכויות מעצר וכדומה, המאפשרות יצירת בסיס ראיות מוצק, בהליך הביקורת נאספים "ממצאים" שמהם מסיק המבקר את מסקנותיו.

לנוכח הכלים המוגבלים שעומדים לרשות הביקורת, ייתכן קושי לאסוף ראיות שיאפשרו לבסס הנחה שבוצעה עבירה פלילית. לכן החוק פוטר את המבקר במקרה זה מלקבוע מסקנה ומשאיר לו את האפשרות להסתפק ב"יסוד להניח".

מונח עמום זה מגדיר דילמה מורכבת: האם הממצאים שנאספו עד נקודה מסוימת מספקים את ה"יסוד להניח" ומאפשרים להפסיק איסוף ממצאים נוספים?!

• מצד אחד, המשך האיסוף עלול לשבש חקירה עתידית ולהביא את המבקר לחריגה מהוראות החוק. השיקול בעד עצירה הוא כמובן הציות לחוק שמחייב לדווח ומעשית לעצור. בכך הוא מגן על עצמו ועל תקינות החקירה (ככל שתתקיים).
• מצד שני, לנוכח עצירה, משימת הביקורת לא תושלם, היבטים וליקויים מערכתיים עשויים שלא להיות מטופלים, עשוי לעבור זמן עד שתיפתח חקירה על ידי גורם מוסמך, ובזמן הזה המעורבים שמודעים לכך עשויים להעלים ראיות ולתאם גרסאות, ובשפת החוקרים "לזהם את הזירה". לכן החלופה המתבקשת היא שהמבקר יסייע בבניית התשתית ברמה הנדרשת לחקירה פלילית באמצעות הסמכויות המוגבלות שבידיו. בנוסף, ייתכן שמסיבות שונות ההנהלה כלל לא תפעל לקיום חקירה. עוד ראוי להזכיר שבמציאות גם אם הממונה יעביר את המידע למשטרה, זו עשויה להתעכב או להימנע מחקירה משיקולים שונים כגון סדר עדיפות נמוך, היעדר עניין לציבור ועוד. בכל המקרים הללו התוצאה תהיה שהביקורת הפנימית לא השלימה את משימתה בתחום, אך גם חקירה פלילית לא התקיימה.

הדילמה: מתי התגבש "יסוד להנחה", ומתי לעצור באופן מעשי?

מאחר שתהליך הביקורת הוא רציף, כלומר מסמכים נאספים, פגישות מתקיימות ומסקנות מתגבשות, המבקר עשוי להתלבט מתי לעצור. הדילמה היא מה הנקודה המדויקת שבה יוכל לנמק את העצירה והדיווח, לעומת המשך ניסיון לנסות לבסס טוב יותר את ה"יסודות" של ההנחה.

הטבלה שלהלן מציגה תוצאות של החלטות שנובעות ממרחב המצבים וחלופות לפעולות שינקוט מבקר. בטבלה מוצגים שבעה תרחישים על בסיס שלושה מצבים: המצב בשטח, קיומה של חקירה, והחלטת המבקר:

1. המצב העובדתי בשטח – תשובה למצב העובדתי ניתן לקבל רק בדיעבד ורק לאחר חקירה על ידי גורם המוסמך לבצע חקירה, ככל שתתקיים. אם לא תתקיים חקירה, לא ניתן יהיה לדעת, אך לצורך הניתוח נבחן את שני המצבים האפשריים בדיעבד: כשבוצעה עבירה פלילית, כשלא בוצעה עבירה פלילית.
2. קיומה של חקירה על ידי גורם חקירה – האם התקיימה או לא התקיימה.
3. ההחלטה של המבקר – האם פעל כפי שקובע החוק? כלומר האם הביא "את העניין ללא דיחוי לידיעת הממונה" ובכך עצר את הביקורת.

מבחינה מעשית ייתכנו חלופות ביניים. לדוגמה, ניתן לשקול לדווח על החשד לפלילים ולהמשיך בביקורת ככל האפשר בהיבטים שאינם נוגעים להיבט שיש לגביו "יסוד להניח" שבוצעה בו עבירה פלילית. דילמה משנית במצב זה היא האם ועם מי נכון שהמבקר יתייעץ באשר לצעדיו (הממונה, יועץ משפטי, עמיתים, אחרים).

מסקנות

מהניתוח עולות שתי נקודות חשובות לעבודת הביקורת:

• ה"יסודות להנחה" של מבקר על כך שבוצעה עבירה פלילית צריכים להיות מוצקים מאוד וברמה של ראיות רלוונטיות למשפט פלילי. במקרה כזה אין שיקול דעת למבקר ועליו להעביר את המידע לממונה ולעצור את הביקורת (או לצמצם את גבולות הביקורת).
• חשוב מכך, בהנחה שהיסודות מוצקים כאמור, נכון שהמבקר יערוך את הממצאים וימליץ לממונה ליזום חקירה של גורם רלוונטי ובעל סמכויות מתאימות (בדרך כלל המשטרה). ראיות מוצקות בליווי המלצה ישאירו לממונה מרווח שיקול דעת וחופש החלטה קטן יותר. יתרה מכך, קיומן של ראיות יקל על החקירה ויצמצם גם את שיקול דעת הגורם החוקר מלהימנע ממנה. בכל מצב אחר, במקרה הטוב עלול המבקר לחטא לתפקידו ולחרוג מהחוק, ובמקרה הרע הוא עלול לשבש חקירה.

לשאלה "כיצד ניתן לאסוף ראיות העומדות בסף פלילי באמצעות הכלים המוגבלים שבידי הביקורת" נדרשת הרחבה ודיון ; וכך גם לגבי השאלה עם מי נכון להתייעץ (במאמר המשך ).

.

The post דיווח מבקר פנימי על חשד לפלילים – הדילמה appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

מאמר מתורגם מתוך מגזין INTERNAL AUDITOR מחודש אפריל 2022

בשלושת העשורים האחרונים היינו עדים לכמה מקרים בולטים של הונאה וכשל תאגידי שהביאו להפסדים של מיליארדי דולרים ולבחינה מחודשת של פרקטיקות תאגידיות. בתקופה זו בארה"ב בלבד, הגישו בקשות לפשיטת רגל יותר מ-500 חברות בעלות נכסים של מעל 500 מיליון דולר. חלקן נכנסו לפשיטת רגל מספר פעמים כי לא השכילו ללמוד מטעויות העבר.

ממחקר שנערך לאחרונה על ידי ה-NACD (National Association of Corporate Directors – האיגוד הלאומי של דירקטוריונים) בשיתוף לשכת רואי החשבון הבינלאומית, עולה כי רוב הכשלים הללו התרחשו על אף דגלים אדומים ניכרים. היו סימני אזהרה אסטרטגיים, תפעוליים ופיננסיים, אך הממונים על הבקרה לא זיהו אותם או לא נקטו שום פעולה לגביהם.

בכוחה של הביקורת הפנימית לספק "אזהרה מוקדמת" לארגון כדי לטפל בליקויים לפני שהם גורמים להשפעה מהותית על הפעילות ועל ההמשכיות העסקית. אומנם על הביקורת הפנימית לתעדף סיכונים ולפעול בתוך תיאבון הסיכון של הארגון, אולם ישנם דגלים אדומים קריטיים שאף מבקר פנימי לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהם. באחריותה של הביקורת הפנימית למנף את הידע העמוק שלה לגבי הארגון כדי לזהות דגלים אדומים מרכזיים הקשורים לבעלי העניין, לדירקטוריון, להנהלה הבכירה, לתרבות העסקית ועוד.

בעלי עניין בממשל תאגידי

נתק בקרב בעלי עניין בממשל תאגידי יכול להוות אינדיקציה ראשונה של צרות בארגון ודגל אדום קריטי. אבני היסוד של ממשל תאגידי אפקטיבי הן הדירקטוריון, ועדת הביקורת, ההנהלה הבכירה והמבקרים הפנימיים והחיצוניים. חוסר תיאום והסכמה בין הגורמים הנ"ל עלול להוביל לתוצאות שליליות רבות, כגון בקרות פנימיות חלשות ודיווחים לא מדויקים. היעדר הסכמה עלול גם לקדם סביבה לא אתית, שבה הפיקוח לא אפקטיבי וההשקעות אינן מוגנות.

דגל אדום חשוב נוסף הוא היעדר כללים, נהלים, תהליכים ובקרות בנושא ממשל תאגידי. היסודות האלה של ממשל תאגידי נחוצים על מנת להגשים מטרות. ארגונים המציגים ממשל תקין עומדים בדרישות משפטיות ורגולטוריות, ממלאים את חובת הנאמנות כלפי משקיעים, ונתפסים כשותפים תאגידיים טובים. ארגונים אלה מגייסים ושומרים ביושר על עובדים ודירקטורים, מקבלים תמיכה מהציבור ומניעים ביצועים אופטימליים בקרב הדירקטוריון, העובדים, הספקים ואחרים.

חברת קריליון, לשעבר ענקית הבנייה והשירותים הציבוריים השנייה בגודלה בבריטניה, היא דוגמה אחת של סיפור אזהרה בנושא ממשל תאגידי. בשנת 2018 נכנסה קריליון להליכי פירוק. בחינה שנערכה לאחר פירוקה העלתה כי שיטות הממשל התאגידי של הדירקטוריון היו מפוקפקות, וציינה חוסר היערכות לתוכנית פריסת חוב מחדש שתוכננה לחודש ינואר 2018. חברת קריליון שקעה בחובות כבדים ופעלה במרווחים צרים, ולא מילאה את חובת הנאמנות שלה כלפי המשקיעים באמצעות ניהול הסיכונים המרכזיים המאיימים על המודל העסקי שלה, על ביצועיה העתידיים, על כושר הפירעון שלה או על נזילותה.

דירקטוריון

לכל דירקטוריון יש תפקיד ניהולי חיוני, הכולל קידום בריאות הארגון והרווחה שלו – דבר שהיה חסר באופן בולט בדוגמה של חברת קריליון. תפקידו של הדירקטוריון, כאורגן הנושא באחריות העליונה בארגון, הוא להבטיח את קיומם של מבני ממשל נאותים, מאמצי ניהול סיכונים ומסגרות בקרה. חדר הישיבות של הדירקטוריון הוא המקום שבו נקבעים הטון והכיוון של הממשל התאגידי, של ניהול סיכונים ושל מערך הבקרות. בהקשר הזה קיומם של מספר דגלים אדומים מרכזיים יכול לגרום לשחיקה של כל אלה ולפגיעה מהותית בביצועי הארגון.

היעדר מדיניות ונוהל עבודה לדירקטוריון, חברי דירקטוריון שאינם בעלי הידע הבסיסי הנדרש לגבי העסק או התעשייה שלו, או חברי דירקטוריון ללא הבנה דיגיטלית בסיסית – כל אלה צריכים להרים דגלים אדומים.

קריסתה של חברת נורטל נטוורקס בשנת 2009, שהייתה קונצרן עולמי ויצרנית ציוד הטלקום הגדולה ביותר בצפון אמריקה, היא דוגמה נוספת לכשל מסוג זה. במקרה של חברת נורטל, לחברי הדירקטוריון שלה לא היה שום ידע לגבי תעשיית ציוד הטלקום, בניגוד למתחרה שלה, חברת סיסקו, שבה כמעט 90% מהדירקטורים הם בעלי ידע על ענף הטלקום.

הרכב הדירקטוריון יכול להיות בעייתי גם הוא. למשל: אם אדם אחד מכהן גם כיו"ר הדירקטוריון וגם כמנכ"ל; אם רק דירקטורים בלתי תלויים בודדים מכהנים בדירקטוריון; או אם לא קיים גיוון בדירקטוריון. נוסף על כך, דינמיקה גרועה בקרב הדירקטורים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של הדירקטוריון. אפילו התנהגות רעילה מצד דירקטור אחד בלבד יכולה להיות ההבדל בין ביצועים לכשלים ברחבי הארגון.

שערוריית פליטות הגזים בחברת פולקסווגן בשנת 2015 עוררה מבול של ביקורת נגד הדירקטוריון שלה, לרבות לגבי דירקטורים חסרי כישורים ועצמאות, וכן לגבי סגנונו האוטוקרטי של היו"ר ולגבי שיטות הממשל התאגידי הלקויות.

הביקורת הפנימית יכולה לבצע "בדיקת דופק" של הדירקטוריון באמצעות שיחות ישירות עם ההנהלה הבכירה או ביצוע ביקורת בנושא המנדט, ההרכב והביצועים של הדירקטוריון.

ההנהלה הבכירה

תפקידה של ההנהלה הוא למעשה ליישם את האסטרטגיות של החברה. דגלים אדומים בתחום זה יכולים להיות קשורים למנכ"ל או להנהלה באופן כללי. לדוגמה: מנכ"ל שתלטן המסרב להאציל סמכויות או מנכ"ל עם תוכניות גרנדיוזיות ודחף להשתוות למנכ"לים בארגונים אחרים, או עדות לסגנון חיים מפואר ובזבזני של המנכ"ל או של מנהלים בכירים. בדיוק כמו יו"ר דירקטוריון חסר כישורים או בעל אופי פזיז, גם מנכ"ל הפועל בחוסר זהירות יכול להרוס ארגון.

לחברת ויוונדי יוניברסל, חברת המדיה הצרפתית שספגה הפסדים בסכום של 23.3 מיליארד אירו בשנת 2002, היה יו"ר ומנכ"ל אגואיסטי מפורסם עם תוכניות גרנדיוזיות וסגנון חיים של "סלב". הוא נאלץ להתפטר ולאחר מכן הורשע בשימוש בלתי הולם בכספי החברה.

דגלים אדומים אחרים בקטגוריה זו כוללים סגנון ניהולי מתעמת ובוטה, שיטות ניהול אגרסיביות המייצרות צמיחה מהירה בהכנסות ובמחירי המניה בטווח הקצר, תחלופה גבוהה או פתאומית בהנהלה הבכירה, ותוכנית המשכיות מנהיגות לא ברורה או כשל בקביעת זהותו של היורש.

ניהול סיכונים

תחום אחריות מרכזי של ההנהלה הבכירה והדירקטוריון הוא ניהול סיכונים. כדי להשיג את היעדים העסקיים של הארגון, על ההנהלה להבטיח כי מתקיימים בארגון תהליכי ניהול סיכונים אפקטיביים, בעוד על הדירקטוריון לקבוע האם תהליכים אלה מתאימים, נאותים ואפקטיביים. על אף הגדרתם הברורה של התפקידים ותחומי האחריות, דגלים אדומים עלולים לעלות בתחום ניהול סיכונים.

מדדי סיכון בתחום זה יכולים לכלול מקרים כאלה: ERM אינו משולב במבנה הארגוני; יחידת ניהול סיכונים חלשה, תהליכי ניהול סיכונים לא אפקטיביים או שאינם מבוססים על אסטרטגיית ניהול סיכונים; אותו אדם מכהן גם כמנהל הסיכונים הראשי וגם כמבקר הפנימי הראשי. תרחישים אחרים שעלולים ליצור "כתמים עיוורים" בתחום ניהול הסיכונים כוללים התרחבות מהירה לקווים חדשים או למיזמים עסקיים שבהם הסיכונים אינם מובנים היטב, וחוסר תיאום עם פעילויות ביקורת אחרות.

ביקורת פנימית וחיצונית

הביקורת הפנימית היא אחד המנגנונים החזקים ביותר של הדירקטוריון להבנת הספקטרום המלא של הסיכונים העומדים בפני החברה ולמעקב אחר האפקטיביות של הבקרות ותהליכי ניהול סיכונים. הביקורת הפנימית חייבת להיות עצמאית ומסוגלת לבצע גם משימות ביקורת רגישות מבחינה פוליטית, כגון ביקורות בנושאי תכנון אסטרטגי, ממשל תאגידי, בקשות להחזרי הוצאות המנהלים הבכירים ובנושא התרבות הארגונית. ביקורת פנימית שנרתעת מלבצע משימות ביקורות רגישות "פוליטית", ארגונים שבהם המבקר הפנימי אינו חבר בוועדות אסטרטגיות, או הימנעות מביצוע הערכת איכות של פונקציית הביקורת, כפי שמומלצת על ידי ה-IIA, יכולים להוות דגלים אדומים.

קיים גם סיכון להופעתם של דגלים אדומים הקשורים לרואי החשבון המבקרים החיצוניים ולהשפעות פוטנציאליות על הדוחות הכספיים של הארגון. אם רואי החשבון המבקרים החיצוניים אינם לוקחים בחשבון את כל הגורמים שיכולים להשפיע על המוצרים והשירותים של הארגון, על בעלי העניין שלו ועל הביצועים העתידיים שלו, זה גם יכול להוות סימן מדאיג.

לדוגמה, אם התעשייה של ארגון מסוים עוברת שינויים כלכליים משמעותיים והתקדמות טכנולוגית המשפיעים על העסק ועל לקוחותיו, שינויים כאלה עלולים לחייב קיצוץ בעלויות, כוללים קיצוצים בהנהלה הבכירה או אפילו העברת פונקציית הביקורת הפנימית למיקור חוץ. קיצוצים כאלה משפיעים על יעילות הממשל התאגידי, ועל הארגון למדוד זאת ולדווח עליהם. התוצאות עלולות אף לעורר חששות לגבי המשך פעילותו של הארגון בעתיד הנראה לעין.

צמיחה אסטרטגית

צמיחה היא חיונית לכל עסק, ורוב הארגונים צומחים באמצעות מאמצים להגדלת נתח השוק, ההכנסות, הקווים העסקיים והרווחיות. אבל על ארגונים להתוות כיוון שעונה על ציפיותיהם של בעלי העניין. היעדר אסטרטגיית צמיחה מוגדרת היטב או הסתמכות יתרה על צמיחה במקום על פרויקטים לשם הגדלת רווחיות, יכולים לשמש כמדדי סיכון. לדוגמה, ארגון שנוקט אסטרטגיית צמיחה אגרסיבית באמצעות רכישות או התרחבות מהירה לקווים עסקיים, לתעשיות או לשווקים חדשים, מבלי לנתח ולפתח אסטרטגיה מקיפה.

ייתכן שארגון שמתרחב הרבה יותר מהר מארגונים מקבילים הוא מוביל – וייתכן שהוא מעלה דגל אדום, כפי שקרה עם חברת וורלדקום בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים החברה התרחבה בעיקר באמצעות מיזוגים ורכישות ולא באמצעות צמיחה אורגנית. הרווחיות המנופחת שלה, בתקופה שבה חברות מקבילות רשמו הפסדים, נבעה מטיפול חשבונאי בהוצאות תפעוליות שוטפות כהוצאות הוניות לטווח הארוך. סמנכ"לית הביקורת הפנימית של החברה, סינתיה קופר, קיבלה את הקרדיט בגין חשיפת ההונאה בחברת וורלדקום.

תכנון אסטרטגי

התוכנית האסטרטגית או התאגידית של חברה היא מפת דרכים ארוכת טווח שמכוונת את החברה לעבר יעדיה ואת פעולותיה בשלוש עד עשר השנים הבאות. תכנון כזה מאפשר לעסק לארגן את המשאבים שלו ואת פעילויותיו כדי להשיג את מטרותיו. תכנון אסטרטגי אפקטיבי מסמן לא רק לאן הארגון מתכוון להגיע ואת הפעולות הנדרשות כדי להתקדם, אלא גם משמש כברומטר שבאמצעותו הארגון יכול לבדוק האם הוא מצליח.

לפני כמה שנים נערך סקר רבעוני של חברת מקינזי בקרב כ-800 מנהלי עסקים, ונמצא כי 45% מחברי ההנהלה הבכירה לא היו מרוצים מתהליך התכנון האסטרטגי. קיימים מספר סימני אזהרה שיש לקחת בחשבון, למשל: מקורות ההנחות ונתונים אחרים הכלולים בתוכנית אסטרטגית אינם אותנטיים, או שתהליך התכנון האסטרטגי אינו כולל ניתוח של חוזקות, חולשות, הזדמנויות ואיומים. אינדיקטור נוסף לסיכון הוא חוסר תיאום של הנחות העבודה בין יחידות שונות. לדוגמה: אם תוכנית אסטרטגית קובעת עלייה בנתח שוק בשיעור של 15%, אז גם תוכנית השיווק חייבת להתחיל עם הנחה זו.

דגלים אדומים אחרים, ברורים יותר, כוללים היעדר יסודות מרכזיים כגון חזון, יעדים, ועדות ומסגרות, או היעדר תמיכה בתכנון ובמיקוד ארגוניים משמעותיים לטווח ארוך. כאמור, בכוחה של הביקורת הפנימית לזהות דגלים אדומים כאלה באמצעות ביצוע ביקורת בנושא ממשל תאגידי, שתכלול בחינות של מבנה הדירקטוריון, מדיניותו ונוהל עבודת הדירקטוריון; תפקידו של היו"ר; ותחומי אחריות הפיקוח של הדירקטוריון.

התרבות הארגונית

גם אם לחברה יש אסטרטגיה מוגדרת היטב, אם התרבות הארגונית שלה אינה תומכת בביצוע האסטרטגיה, סביר להניח שהחברה לא תצליח ביישום. התרבות הארגונית היא מערכת של ערכים ואמונות משותפים המערבת אנשים, מבנים ארגוניים ומערכות. התרבות הארגונית מציגה מה שחשוב לעסק, איך דברים מתרחשים ואיך דברים נעשים. לתרבות הארגונית יש השפעה מהותית על הצלחתו של הארגון בטווח הארוך, ובכוחה להפריד את המבצעים האתיים מהמבצעים הלא אתיים, את הארגונים בעלי ערך מהארגונים המפוקפקים, ואת הארגונים המשיגים את ייעודם מאלה שלא עושים זאת.

תרבות היא הדנ"א של חברה המשפיע על האופן שבו היא מקבלת החלטות, פותרת בעיות ומתקשרת עם פונקציות עסקיות ברחבי החברה. על פי מחקר שנערך לאחרונה על ידי ה-NACD, 92% מהארגונים אומרים שלתרבות יש השפעה ניכרת על הביצועים הפיננסיים. בהקשר הזה חשוב מאוד להתייחס לדגלים אדומים בתחום התרבות הארגונית.

לדוגמה, תרבות נגועה ורעילה המציגה מאפיינים של אפליה, פחד, התנהגות שלילית וחוסר אחריות, יוצרת חוסר אמון וחוסר ביטחון בקרב העובדים, דבר שגורם להם להפוך למתחרים במקום למשתפי פעולה. התמקדות בתדמית החברה במקום בלקוחותיה, בשירותיה או במוצריה – או תרבות של יהירות, תאוות בצע ולחץ להשגת תקציבים אגרסיביים או "להשגת מספרים" – יכולה להשפיע לרעה על המוניטין, המורל ועל הפרודוקטיביות. באופן דומה, תרבות שאוגרת ומסתירה מידע ומציגה רק "חדשות טובות" לראשי הארגון, חושפת את הארגון לסיכונים בלתי צפויים. בהיבטים של מדיניות, דגלים אדומים יכולים להיות היעדר קוד התנהגות עסקית או מחסור חמור ביוזמות אתיות, כמו תוכניות להגנת חושפי שחיתות.

כדי לזהות דגלים אדומים כאלה, מבקרים פנימיים יכולים לבצע "בדיקת דופק" בתרבות הארגון באמצעות אינטראקציות ושיחות ישירות עם ההנהלה בדרגי הבכירה ועם מנהלים זוטרים.

פעולותיו של המבקר הפנימי הראשי

היכולת לזהות דגלים אדומים אסטרטגיים מסייעת לארגון בהגנת נכסים, בשיפור היעילות, בצמצום סיכונים משפטיים ובעמידה בדרישות רגולטוריות. בחינת דגלים אדומים ברמה האסטרטגית מאפשרת למבקרים פנימיים לתאם את מאמציהם, לזהות בעיות ולמנוע התמוטטות של עסקים. יתרה מזאת, תהליך זה יכול לעזור לארגונים להגביר שקיפות ולקדם את מוניטין הארגון.

בשל אופי עבודתם, מבקרים פנימיים צוברים ידע נרחב לגבי העסק, פעילותו והתעשייה שלו. יחידת ביקורת פנימית מבוססת, המקבלת גישה לכל העובדים ולכל המידע בכל הרמות, יכולה לבנות נקודת מבט מושכלת על הפרקטיקות העסקיות של החברה, על התרבות שלה, על התחומים הבעייתיים בה ועל סוגיות ניהול בעייתיות. כל דבר שהוא קריטי ליכולת הקיום של הארגון בטווח הארוך ראוי לפיקוח ולהערכה. יש לבצע ניטור שוטף על מנת לזהות פעילויות בלתי רגילות, פעולות חריגות וכל דבר שאינו מתאים לתרבות ולעסק, ולסמן אותו בדגל אדום. מנהלים בכירים יכולים לפנות למבקר הפנימי הראשי כדי לבקש בחינה מקיפה לאיתור דגלים אדומים פוטנציאליים, וכך ניתן יהיה לטפל בהם מבעוד מועד.

Lal Balkaran, CIA, FCPA, FCGA, FCMA, הוא מבקר פנימי בחברת Great Canadian Gaming Corp., בטורונטו קנדה.

The post דגלים אדומים appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

ביום 23.10.14 הגיעה ילדה כבת 12 לבית חולים לניתוח להסרת גידול אלים במוחה. חודש קודם עוד הייתה ספורטאית, רקדה בלהקה, והפיקה תמונות לאלבום בת המצווה שחגגה. כחודש לאחר אשפוזה נקבע מותה.

במסגרת הטיפול הרפואי נכללה הילדה בניסוי וקיבלה ללא ידיעתה תכשיר ניסויי. הילדה נותחה ולאחר מכן הוחמר מצבה והתסמינים שהתגלו אצלה היו דומים באופן חשוד לחלק מהסיבוכים המפורטים כתופעות לוואי בעלון התכשיר הניסויי.

בית החולים דחה דרישה של רופאה בכירה בצוות לבדוק את הקשר בין התכשיר הניסויי לתופעות שהתגלו אצל הילדה ולהפסיק את השימוש בחומר עד תום הבירור. בעקבות זאת, בשנת 2017 הגישה הרופאה הבכירה תלונה לבדיקת הביקורת הפנימית במשרד הבריאות.

עיקרי התלונה

כשלים וליקויים בעריכת הניסוי, השגה במרמה של הסכמת הורי הילדה להשתתפותה בניסוי, תוך הצגת מצג שווא כאילו התכשיר יועיל להצלחת הניתוח. לא ניתן הסבר לילדה ולא התקבלה הסכמתה למרות שהדבר מחויב בנהלים (פגיעה באוטונומיה). דיווח שקרי לגבי נסיבות המוות. חיפוי על ועדת הלסינקי המוסדית – ועדה הדנה בניסויים בבני אדם הנעשים בבית החולים – שלא מילאה את תפקידה, ועוד.

עבודת הביקורת

הביקורת התמקדה בבדיקת התהליך ואופן הטיפול בתלונת הרופאה בבית החולים ובמשרד הבריאות, תוך התמודדות עם השאלה האם היה בסיס מוצק לקביעה שאין קשר בין מתן תכשיר הניסוי לבין התסמינים שפיתחה המטופלת ובין אלו למותה. בשאלה זו סברה הביקורת שלא היה בסיס מוצק לקביעה זו, וכי סימני השאלה ייוותרו כנראה גם בעתיד.

באירוע מסוג זה עולה השאלה בדבר חשש לקיום עבירה פלילית. חוק הביקורת הפנימית (ס' 11א) קובע: "העלתה הביקורת בגוף ציבורי יסוד להניח שבוצעה עבירה פלילית, יביא המבקר את העניין ללא דיחוי לידיעת הממונה".

עבודת הביקורת הייתה רגישה, מורכבת מאוד ובעלת השלכות רוחב משמעותיות. אנו בחרנו להתמקד בהיבטים המערכתיים, ובהם הצגנו תשתית עובדתית רחבה שייתכן שמבססת חשש להפרות אתיות ואף משמעתיות. לעומת זאת, לגבי נתיב החשש לעבירה פלילית, לא סברנו שקיים היסוד הנדרש בחוק.

עוד נציין שהתנהלות המבוקרים העיקריים מול הביקורת התמקדה בהתכחשות למכלול הממצאים, ולוותה במסכת לחצים שדרשה לבטל את הדוח ובניסיון לקעקע את סמכות הביקורת ומקצועיותה.

ועדת בדיקה

דוח הביקורת הופץ בדצמבר 2018, ובהמשך מינה המנכ"ל ועדת בדיקה שהגישה לו דוח בנובמבר 2019. הוועדה קבעה שהילדה נפטרה מהמחלה ולא עקב השתתפותה בניסוי, אולם הביקורת סברה אז וסבורה גם היום, שלא ניתן היה לקבוע סיבת מוות בוודאות מפני שלשם כך היה חיוני לבצע נתיחה שלאחר המוות (כך נוהג המכון לרפואה משפטית באירועים של מוות שלא מטראומה), דבר שלא נעשה.

הוועדה הסכימה עם קביעת הביקורת שנפלו ליקויים חמורים בתהליך ההסכמה מדעת לניסוי.

סוגיית הצורך לפתוח בהליכים פליליים

הרופאה הבכירה לא הרפתה ופנתה ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליטות המדינה ולנציב הקבילות על מייצגי המדינה בערכאות (הפרקליטות), בדרישה שיפתחו בהליכים פליליים נגד המעורבים.

כאמור, הביקורת לא סברה שקיים "יסוד להניח שבוצעה עבירה פלילית", ובין השאר על כך התבססו הגורמים שיפורטו להלן, כשדחו את העתירה בעניין והחליטו לא לפתוח בהליכים פליליים כלפי הרופאים.

סוף דבר: באוקטובר 2021, במלאת כשבע שנים לפטירת הילדה וכשלוש שנים לאחר הגשת דוח הביקורת, פסק בג"ץ שלא תיפתח חקירה פלילית נגד גורמי הרפואה שהיו מעורבים בניסוי.

כבר כאן נציין שבג"ץ התייחס בכובד ראש לדוח הביקורת וועדת הבדיקה שקמה בעקבותיו, ובפסיקתו הסתמך בין השאר על הקביעות בדוחות.

תרומת הביקורת לגיבוש החלטות הגורמים המשפטיים

להלן נפרט את המענה שנתן כל אחד מהגורמים המשפטיים שבדקו את האירוע, ואת התרומה של דוח הביקורת לגיבוש מסקנותיהם, קביעותיהם והחלטותיהם של הגורמים המשפטיים.

ציטוטים מקביעותיו של פרקליט המדינה, נובמבר 2019

"במסגרת בדיקת תלונתך, נלמד, בין היתר, דוח הביקורת המפורט והמקיף שנערך ע"י המבקרת הפנימית של משרד הבריאות. מדוח זה אכן עלה כי בית החולים לא תיחקר באופן רציני ומקצועי דיו את נסיבות מותה של המנוחה. אולם כפי שעלה גם במסקנות דוח הביקורת, אין בכך בכדי לגלות עבירה פלילית של הגורמים הבודקים".

"אכן היעדר נתיחה שלאחר המוות […] הם פגמים שיש לראותם בחומרה. ברם בהיעדר נתיחה שלאחר המוות, לא ניתן לשלול, באופן הנדרש בפלילים, כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מהתפתחות הגידול במוחה, ובלא קשר לניסוי בו השתתפה".

"בנסיבות המקרה, סימון האפשרות 'פטירה שאינה אחת מהסיבות המצוינות לעיל', אינה מבססת חשד לטיוח או שיבוש, ברמה הנדרשת בפלילים".

"בשאלת ההסכמה מדעת […] נראה שנפלו פגמים חמורים, אולם אף הם אינם מצדיקים פתיחה בחקירה. ראשית, אבי המנוחה מסר כי לא נאמר לו, עובר לחתימתו על טופס ההסכמה, כי בתו לא תוכל להפיק תועלת מהשימוש בתכשיר. ככל שכך היה, מדובר בעובדה חמורה".

פרקליט המדינה פירט את תופעות הלוואי שמהן סבלה הילדה לאחר הניסוי, ובהתאם לנאמר בדוח הביקורת סבר ש"קיימת אפשרות מוחשית לפיה הפריחה ממנה סבלה המנוחה לאחר הניתוח אכן נגרמה בשל הניסוי. עוד נמצא פגם בכך שהרופא החוקר לא הסביר את הניסוי לקטינה המנוחה, הסבר שהיה עליו לתתו […] אך גם עובדה זו אינה מצדיקה פתיחה בחקירה".

"כלל הפגמים האלו מלמדים על התנהלות בלתי תקינה בעליל, וזו אכן נסקרה בהרחבה בדוח הביקורת המפורט של משרד הבריאות, שהוא ערוץ ביקורת חשוב וראוי לעניינים ממין זה[…] אולם לא מצאנו כי הם עולים כדי ביסוס עבירה פלילית".

"עוד יוער כי חוק הביקורת הפנימית, מכוחו נערך דוח הביקורת, קובע שככל שהביקורת מעלה יסוד להניח שבוצעה עבירה פלילית, יביא המבקר את העניין ללא דיחוי לידיעת הממונה. במקרה דנן, חרף הבדיקה המקיפה והיסודית שנערכה על ידי משרד הבריאות, והביקורת החריפה שנמתחה במסגרת הביקורת, לא מצאו עורכות הביקורת מקום לפנות לממונה בחשד לביצוען של עבירות פליליות. הדברים מדברים בעד עצמם".

כלומר, פרקליט המדינה סמך ידיו על קביעת הביקורת בדבר היעדר בסיס לחשדות לפלילים.

"נוכח האמור […] החליט פרקליט המדינה על דעת המשנה הפלילי, גם לאחר עיון חוזר שנערך, באופן חריג ובשים לב לרגישות הנדרשת בעניין, כי אין מקום לפתוח בחקירה".

ציטוטים מקביעותיו של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, דצמבר 2019

"נוכח חומרת דוח הביקורת הועברה התלונה לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה […] ומשם נמסרה לבחינת פרקליט המדינה והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים".

נציב הקבילות חוזר ומדגיש את העובדה שעורכות הביקורת הגיעו למסקנה שאין מקום לפנות לממונה ולדווח על חשד לפלילים, ובנוסף הוא קובע שאין חולק בדבר ההתנהלות הבלתי תקינה בעליל של בית החולים בנסיבות דנן, אך אין בכך התגבשות לכלל עבירה פלילית ו"גם עורכות הביקורת […] הגיעו למסקנה דומה".

הנציב יותר מרומז במכתבו שהיה ראוי לבצע באירוע זה חקירת משטרה.

ציטוטים מפסיקת בג"ץ 5276/20, אוקטובר 2021

"עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה במסגרתה נדחה ערר שהגישה העותרת על החלטת המשיב שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד גורמי הרפואה"

"דוח ביקורת פנים שנערך במשרד הבריאות בעקבות פניותיה של העותרת הצביע על ליקויים רבים וחמורים בביצוע הניסוי הרפואי, בין היתר בנושא הסכמה מדעת, אך לא הוחלט במסגרתו לתת 'המלצות אישיות' למעורבים".

ועדת הבדיקה הסכימה עם ממצאי דוח הביקורת שנפלו פגמים בהליך קבלת הסכמה מדעת וכי אופן מילוי הטפסים מעורר קשיים.

"ההחלטה שלא לפתוח בחקירה התקבלה על ידי הגורמים הבכירים ביותר במערך התביעה- פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה […] הטענות נבדקו באופן מעמיק, בהתייחס לדוחות הביקורת שניתנו".

"נמצא כי חרף הפגמים שנמצאו בהתנהלות גורמי הרפואה בעניין זה, פגמים חמורים עליהם ניתנה הדעת במסגרת דוחות הביקורת וגם הומלצו לגביהם שינויים מערכתיים, לא נמצא כי יש בתשתית הראייתית כדי לבסס חשד לפלילים"

 סיכום

ניסויים רפואיים בבני אדם חשובים ביותר להתקדמות ברפואה, אך בד בבד הם מעוררים רגשות עזים.

בג"ץ קבע ש"מדובר בפרשה מטרידה מאוד, וגם אם אין הצדקה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית, חשוב מאוד כי לקחיה יופקו, יילמדו וייושמו, באופן שפגמים חמורים באופן עריכת ניסויים רפואיים מהסוג שהתברר בעקבות תלונת העותרת לא יישנו".

עריכת הביקורת וכתיבת הדוח היו כרוכים במתח, במאבקים ובקשיים, ודרשו ליווי של הלשכה המשפטית. במשך כל התהליך עמדה לפנינו המשפחה שבתוך זמן קצר איבדה את היקר מכול, את ילדתה, אך גם את האמון במערכת וברופאים שטיפלו בה.

העתירות ומכלול ההליכים המשפטיים העניקו לנו הזדמנות לבדוק כיצד מתייחסים בכירי המערכת המשפטית לדוח ביקורת, למה שנאמר בו ובמיוחד למה שלא נאמר בו:

• הגורמים המשפטיים הבכירים ציטטו שוב ושוב את קביעות הביקורת.
• המערכת התייחסה בכובד ראש לאיכות הדוח ומקצועיותו ולעובדה שהיה "מפורט ומקיף".
• בשאלת סמכות הביקורת, פרקליט המדינה כתב בפירוש כי זהו המקום והמסגרת הנכונה לבדיקה זו, "ערוץ ביקורת חשוב וראוי לעניינים ממין זה".
• בשאלה האם קיים חשד לפלילים, כפי שכתב פרקליט המדינה, לו הייתה הביקורת סבורה שקיים חשד כזה, הרי שחוק הביקורת מחייבה לפנות בלי דיחוי לממונה, ומשלא עשתה כן, מסיקה המערכת המשפטית שככל הנראה סברה שאין חשד כזה.
• לגבי "המלצות אישיות", החלטת הביקורת במודע "להימנע מהמלצות אישיות" היוותה חלק מהתשתית בידי גורמי המשפט שלא לפנות לאפיק זה.

נסיים בפרפראזה על אמרת חז"ל: מבקרים, היזהרו בדבריכם אך גם בשתיקתכם.

The post דוח ביקורת פנימית כבסיס וכמסייע להכרעה משפטית – האם לפתוח בהליכים פליליים נגד רופאים? appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

מבוא

שאלת אימוץ כללי הממשל התאגידי התורמת לחוסנו של ארגון (אם אין חובת רגולציה לכך) בדרך כלל תעמיד את מקבלי ההחלטות בחברה בפני שאלת האיזון בין יישום כללי הממשל התאגידי, כתיבת החוקים, המדיניות והתהליכים בהתאם לסביבתו העסקית והקהילה שבה היא פועלת לבין המשאבים הנדרשים לצורך קיומו של ממשל תאגידי, הפיקוח עליו, וחשוב מכך עיכובם של ההישגים הכלכליים אשר עשויים להיגרם לארגון עקב אימוץ כללים אלו.

במאמר זה, ננסה לענות על השאלה האם אימוץ כללי ממשל תאגידי תקין יכול להשפיע על שגשוג הארגון והישגיו?

כמו כן, נבדוק את הקשר בין אימוץ ממשל תאגידי לבין ועדת הביקורת ומידת האמון בארגון של קוראי הדוחות הפיננסיים.

ממשל תאגידי הוא מכלול התהליכים, המנהגים, המדיניות, החוקים, המוסדות ומבני הבקרה שלפיהם מתנהל ומבוקר ארגון. על מנת לבחון את הקשר ולענות על שאלת המחקר האמורה לעיל, בהתחשב בעובדה שמדובר במכלול נושאים רחב מאוד ומתוך רצון לחדד את השאלה, בחרנו לשקף את אימוץ כללי הממשל התאגידי באמצעות ועדת הביקורת והשקיפות על הדוחות הכספיים.

למען הבהירות, הנחת המוצא תעסוק בארגונים שאינם מחויבים בממשל תאגידי מכוח רגולציה. שאלה זו, המונחת לפתחו של הדירקטוריון מעת לעת, משפיעה על תעדוף העבודה ועל האסטרטגיה הארגונית המיושמת בפועל. זאת, כיוון שבמקום המתנהל בהתאם לכללי ממשל תאגידי תקין, הדוחות הכספיים יהיו שקופים לקוראיהם, תפקידה של ועדת הביקורת וחשיבותה יקבלו תעדוף גבוה, והמלצותיה יתקבלו תוך הקפדה יתירה למרות שוועדת הביקורת אינה גוף בעל סמכויות ביצועיות ותפקידיה הם לבדוק, לחקור ולהגיש את מסקנותיה והמלצותיה ללא כלי אכיפה מהותיים.

לצורך מענה על השאלה הנ"ל, סקרנו מספר מחקרים שבחנו את הקשר בין שימוש בוועדת ביקורת לאמינות המידע הכספי המוצג בדוחות הכספיים וכן את ההשפעה על אמון הציבור. אנו סבורים כי הבעת אמון מצד ציבור קוראי הדוחות הכספיים ביחס לכתוב בהם מעידה על איתנותה של החברה, ובטווח הארוך משפיעה גם על שגשוגה.

מתוך כך, בחנו בין היתר גם את השאלה העומדת מעת לעת לפתחו של הדירקטוריון: מהו האיזון המתבקש במקומות שבהם הרגולציה לא מחייבת?

1. ממצאים

מספר מחקרים מהשנה האחרונה עסקו בתפקידה של ועדת הביקורת והשפעתה על שקיפות הדוחות הכספיים. נמצא כי חיזוק ועדת הביקורת הוא מרכיב חשוב יותר ויותר בסדר היום של אנשי אקדמיה ובעלי תפקידים בארגונים קובעי המדיניות במאמץ לקדם ולשפר את איכות המידע הכספי ולקדם את איכות הביקורת (George Drogalas, 2020).

במחקר שנערך בהולנד בקרב 90 חברות בורסאיות בין השנים 2010–2019 (Mardessi, 2021) נמצא קשר ישיר בין ועדת הביקורת, עצמאותה ועצמאות חבריה ותדירות קיום הישיבות לבין ניהול והצגת הרווחים האמיתיים של החברה. במחקר, הודגשה הרלוונטיות של מדיניות ניהול הרווחים והצגת מידע פיננסי אמין, עושר הבעלים ומאפייני ועדת הביקורת בשיפור איכות הביקורת, לאחר הנחיות רגולטוריות חדשות. תוצאות המחקר הוכיחו כי קיים קשר מובהק בין מאפייני ועדת הביקורת לבין הצגת הרווחים האמיתיים בדוחות הכספיים.

בהקשר דומה, נערך מחקר אחר באיטליה (Rubino, 2020) על סמך מדגם מתוך אוכלוסייה של 125 חברות. המסקנה הייתה כי המשתנה החשוב המסביר את הצלחת וועדת הביקורת הוא עצמאות ותדירות פגישותיה. מעניין לציין שתמהיל חברי הוועדה, לדוגמה– חברים בעלי מיומנות פיננסית, לא הווה גורם משמעותי בהסבר הצלחתה של ועדת הביקורת.

אם כן, מתי קל יותר להציג מצגי שווא בדוחות הכספיים?

מחקר שנערך באינדונזיה (Dewi, 2021), מצא כי יש קשר מובהק בין שמירה על מנגנון של ממשל תאגידי תקין, לבין ניהול הרווחים האמיתיים והצגתם בדוחות הכספיים. יחד עם זאת, הסיק המחקר כי בחברות בצמיחה יש פתח גדול יותר למצגי שווא בדוחות הכספיים. נקודה חשובה שהוצגה במחקר זה ועליה כדאי להתעכב הינה כי קיומה של ועדת ביקורת משפיע ומחליש את צמיחת החברה. האומנם?

מה שמחזיר אותנו לשאלה הראשית – האם אימוץ כללי ממשל תאגידי תקין יכול להשפיע על שגשוג הארגון והישגיו?

השפעת אימוץ ממשל תאגידי על הישגי החברה

מחקר נוסף מבריטניה, (Alzeban, 2020) בחן את אימוץ כללי הממשל התאגידי בכלל ועדת הביקורת ובפרט על ביצועי הארגון לרבות ההשפעה של יישום המלצות הביקורת הפנימית על ביצועי החברה והאם מאפייני ועדת הביקורת מגבירים או מקטינים את ההשפעה על הביצועים. במחקר נמצא כי קיימת השפעה של הממשל התאגידי על ביצועי הארגון, וכן כי IIAR (Implementation of Internal Audit Recommendations) אכן מנעה ביצועים גבוהים יותר של ארגונים, אולם, היו גם מאפיינים מסוימים של ועדת ביקורת אשר הגבירו את ההשפעה החיובית של IIAR על הביצועים .

אחד הממצאים העיקריים של המחקר הראה שבמקרים שבהם יש שיח ועבודה משותפת בין הביקורת הפנימית לוועדת הביקורת יש גידול בביצועי החברה.

3. סיכום

בתוך כך, ומתוך בחינה של ועדת הביקורת המהווה נדבך אחד בתוך כללי הממשל התאגידי, ניכר כי קיים קשר ישיר בין אימוץ כללי ממשל תאגידי בכלל וועדת ביקורת בפרט ובין רכישת אמונו של ציבור קוראי הדוחות הכספיים, הצגת הנתונים וחוסנו של ארגון. מחקרים אלו מצביעים על מספר נקודות קריטיות ועל קשר ישיר בין ועדת הביקורת ואמינות הדוחות הכספיים מחד ועל ההגבלה בביצועים הכספיים אם הארגון מאמץ לעצמו כללי ממשל תאגידי העשויים לעכב הישגים אלו מאידך.

מתבקש לציין כי מתוך האמור לעיל עולה כי אימוץ עקרונות ממשל תאגידי בפרט בכל הקשור לוועדת הביקורת -במקרה שאינו חובה על פי הרגולטור – עלול לעכב את הישגי החברה לטווח הקצר שכן לחברה כזו יש חופש פעולה ויכולת להגדלת הרווחים באופן מהיר יותר. אולם, נראה כי אימוץ כללים אלו לטווח הארוך יכול להשפיע על אמון ציבור קוראי הדוחות הכספיים ומתוך כך, ישפיע על חוסנו ואיתנותו של התאגיד ואולי אף יביא להגדלת הרווחים בטווח הארוך.

שקיפות זו מול קוראי הדוחות הכספיים ומול כלל בעלי העניין, מאפשרת ביסוס ובנייה של הארגון לטווח הרחוק. שקיפות זו הינה אבן יסוד לערכי הקיימות שעל פיהם הוקם איגוד הדירקטורים בישראל, ואין ספק כי לוועדת הביקורת תפקיד חשוב בקיומה, בפרט במקומות שבהם הרגולציה אינה מחייבת שימוש בערכים אלו.

באשר לשאלת האיזון בין אימוץ ערכי ממשל תאגידי ובין היעדר בירוקרטיה לגידול הרווחים, הרי שבמקום שבו הרגולציה לא מחייבת שימוש בעקרונות אלו, ראוי כי הארגון ימצא לעצמו את דרך המלך המתאימה לו, בהתאם לסביבה העסקית שלו, ענף הפעילות והתקופה.

The post השפעת ממשל תאגידי על הישגי הארגון appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

רקע…………………………………………………………..2

צידוקים לפרסום דוחות ביקורת הפנימית……………………….. 4

השלכות שליליות על הביקורת הפנימית………………………… 5

פרסום תוצרי הביקורת בראי התקנים המקצועיים…………………9

סיכום ומסקנות………………………………………………. 10

רקע

1. חוק חופש המידע, אשר נחקק בשנת 1998, קובע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". החוק מורה לכל רשות ציבורית למנות מקרב עובדיה ממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, וקובע הסדרים לטיפול בבקשות לקבלת מידע. החוק נועד להגשים מספר אינטרסים עיקריים ובהם האינטרס בדבר חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, לקדם תרבות שלטונית באמצעות פיקוח ציבורי על פעילויות רשויות השלטון ושקיפות פעילותם, מתפישה לפיה הרשות השלטונית מחזיקה במידע בנאמנות עבור הציבור כולו וכיו"ב.
2. מאז חוקק החוק, נעשו פניות לקבלת דוחות ביקורת פנימית במסגרת חוק זה ואף הנושא הובא לפתחו של בית המשפט. עיקרי פסיקת בג"צ ב- עע"מ 6013/04 – משרד התחבורה נ' חברת החדשות מובאת להלן:

" …אין לקבוע, בשום פנים, חיסיון גורף. על המערערת לשקול תמיד גילוי מלא או חלקי של המידע, ועליה הנטל להראות כי מניעת העיון, בכל מקרה ומקרה, מוצדקת היא. ככל שאינטרס הציבור במידע בולט יותר, כך נדרשת המערערת להעמיד נימוק משכנע יותר לחיסויו. מקום בו הדבר אפשרי, על הרשות לסמן ב"עפרון כחול" את החלקים שלא ניתן לגלותם, ולפרסם את היתר. אמצעים חשובים בהקשר זה, שיש לשקלם, הם פרסום תמצית ממצה והשמטת שמות."

3. יצוין שבהתאם לפקודת העיריות, רשויות מקומיות מפרסמות את דוחות מבקר העיריה לאחר שחלפו 7 חודשים מהגשתו לראש העיריה. בתקופה זו ראש העיר מגיב על הדוח והדוח נדון במועצת העיריה ובמועצת הרשות. הדוח מפורסם תוך פרק זמן האמור, גם אם לא התקיימו השלבים המצוינים לעיל. הפרסום מתבצע באתר הרשות המקומית.
4. בשנים האחרונות גוברת תופעה, לפיה מתבצעת פנייה לחברות וגופים ממשלתיים רבים בבקשה לקבל תוצרי ביקורת פנימית, לרבות – דוחות הביקורת הפנימית, תכניות עבודה שנתיות של הביקורת הפנימית, רשימת דוחות ביקורת, פרוטוקולים של דיונים בדוחות הביקורת, פירוט צעדים שננקטו בעקבות דוחות ביקורת וכיו"ב.

יצוין, כי מדובר בבקשות מידע גורפות ולא ממוקדות, לגבי מספר שנים רב (כ-5 שנים בחלק מהפניות).

5. לאור האמור לעיל, פנו מספר מבקרים פנימיים ל- IIA ישראל- איגוד מבקרים פנימיים בישראל, על-מנת שייתן את דעתו לנושא לאור ההשלכות הגורפות על מקצוע הביקורת הפנימית, על עבודת המבקרים הפנימיים ועל יכולתם למלא את תפקידם באופן אפקטיבי לטובת הארגונים אותם הם משרתים.
6. נייר עמדה זה אינו כולל בחינה משפטית של היבט פרסום ותוצרי הביקורת. מיקודו כאמור הוא בהשפעת פרסום כאמור על עבודת המבקרים הפנימיים.

צידוקים לפרסום דוחות ביקורת הפנימית

7. להלן צידוקים עיקריים לפרסום דוחות ותוצרי ביקורת כפי שמופיעים בפסיקות בית המשפט ובמקורות אחרים:

• פרסומם בציבור של ממצאי ביקורת, המתבצעת בגוף שלטוני הוא עניין חיוני כחלק מזכות הציבור לדעת וכנגזר מזכותו לקבל דין וחשבון על אודות מהלכי תפקודו של מוסד ציבורי. ערובה לקיומו של ממשל תקין היא בהעמדתו לביקורת, וכדי שהביקורת תהיה יעילה, על ממצאיה להיות גלויים וחשופים לעיני הציבור ולביקורתו. על כן פרסום דוח הביקורת הוא תנאי הכרחי לאמון הציבור במוסדות השלטון וליעילות הפיקוח הציבורי עליו" (מקור – בג"ץ 7805/00 רוני אלוני נ' מבקרת עירית ירושלים).
• פרסום דוח הביקורת הוא כלי מרתיע ורב עוצמה, אשר עשוי לדרבן בתוך היחידות שבוקרו לפעול לתיקון לאלתר של הליקויים (ועדת קוברסקי לשיפור הביקורת בגופים ציבוריים 1994).
• בגוף ששקיפותו רחבה כגון משרד ממשלתי, ראוי שתימצא דרך לפרסם ממצאי ביקורת מסוימים וזאת בצורה מבוקרת ובלא לפגוע בנושאים שחשיפתם לציבור עלולה לגרום נזק רב מן התועלת שבפרסום. הפרסום כאמור ירים תרומה של ממש לחיזוק מעמדה של הביקורת הפנימית ולשיפור סדרי המינהל בגופים שלציבור עניין בהם (מקור – הצעת לתיקון חוק הביקורת הפנימית מ- 2001 ע"י צוות מרצים בביקורת פנימית כפי שמוזכר בעת"מ 454/02 משרד התחבורה נ' חברת החדשות משנת 2004).
• כנגד טענת המערערת בדבר החשש מפגיעה במעמדו של המבקר הפנימי ניתן להעלות טענה נגדית ולפיה דווקא פרסום הדוח ברבים הוא שיבטיח כי מעמד המבקר יתחזק וישתרש וכי ממצאי הביקורת יילקחו ברצינות הראויה ….. קיימים תימוכין לסברה כי דווקא חשיפה מבוקרת של ממצאי ביקורת פנימית היא אמצעי חשוב לחיזוק מעמדו של המבקר הפנימי ולהבטחת התייחסות הולמת ורצינית לממצאיו (מקור – עע"מ 6013/14 משרד התחבורה נ' חברת החדשות).
• בהתנהלות נכונה של המבקר הפנימי, הממונה על חופש המידע והנהלת החברה עשויה לחזק את הביקורת ומטרת העל שלה (מבקר פנימי של משרד ממשלתי בפורום מבקרים פנימיים ראשיים).

השלכות שליליות על הביקורת הפנימית

8. עיקרי ההשלכות השליליות של פרסום דוחות תוצרי ביקורת  כפי שהופיעו בטיעוני המדינה והממונה על העמדת מידע לציבור במשרד התחבורה בעת"מ 454/02 משרד התחבורה נגד חברת החדשות:

• מסירת דוחות ביקורת פנימית של הרשות, עלולה לשבש את תפקודה התקין של הרשות או את יכולתה לבצע את תפקידה וזאת לאור היות מכשיר הביקורת הפנימית חלק מהליך הניהול הפנימי ובקרת איכות שנועד לשמש ככלי עזר ניהולי של הגוף המבוקר בלבד.
• כוחו ומעמדו של המבקר הפנימי ייפגעו, אם תהיה חובה למסור את הדוחות לעיתונאים על פי חוק חופש המידע. יש גם חשש כי מוסרי אינפורמציה למבקר הפנימי יחששו לעשות כן, אם ידעו שהדוח יפורסם, וכך תסוכל מטרת הביקורת הפנימית.
• הליך הביקורת הפנימית נועד לאפשר לעומדים בראש הגוף המבקר לעמוד על כשלי הגוף, מתוך תכלית לשפר את איכות תפקודו. על הליך הביקורת הפנימית להתנהל בחופשיות, כך שיענה ביעילות על צרכי הביקורת הראויים של הגוף המבוקר ויתרום במידה המירבית לשיפור תפקודו. הליך הביקורת הפנימית הוא הליך חיוני לגוף המבוקר ועליו להיעשות ללא כחל וסרק תוך הקפדה והחמרה עצמית, חשיפה ללא פשרות והתמודדות חסרת פניות.
• שמירת סודיות הדוחות חיונית, כדי להבטיח, כי בקביעת תכנית העבודה של המבקר לא יירתע הגוף המבוקר מלטפל בכל נושא שהוא, בשל החשש מתוצאותיו האפשריות של פרסום דוח הביקורת, והן כדי להבטיח שיתוף פעולה החיוני מצד העובדים. לפיכך, ועל מנת שלא להעמיד את הגוף המבוקר במצב שכזה, יש להבטיח את פנימיות ההליך ולא לאפשר את פרסום הדוחות.
• ההיגיון המנחה למניעת פרסום הדוחות הוא אותו הגיון הנעוץ בהטלת חובת סודיות של המבקר הפנימי במסגרת חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב – 1992.
• דוח ביקורת פנימית נחשב כדיון פנימי, שאין חובה למוסרו על פי חוק חופש המידע.
• מאזן הכולל הגנה על תפקוד מוסד המבקר הפנימי, מחייב אי חשיפת דוחותיו.
• עמדת לשכת המבקרים הפנימיים שהובאה בפסק דין זה הייתה, כי יש למנוע את פרסום דוח הביקורת הפנימית. אסור לפגוע במעמדו המיוחד של המבקר הפנימי, שכן הדבר יפגע בארגון הציבורי עצמו. כל כוחו של המבקר הפנימי, נובע מכך שהוא חלק מן הארגון ואינו חושף את הליקויים לכל העולם אלא רק להנהלת הגוף המבוקר, כדי שזה יפעל בהתאם לדוח וישפר את הארגון, הפרסום יכול שיביא למצב שבו ההתנכלות לביקורת הפנימית תתגבר, עד כדי חשש להריסתה, למרות חיוניותה של הביקורת הפנימית לתפקוד התקין והמלא של הארגון.

דעתו של נשיא לשכת המבקרים הפנימיים העולמית

9. מר ריצ'רד צ'יימברס – נשיא לשכת המבקרים הפנימיים העולמית (IIA), מתייחס לסוגיה בבלוג שלו שפורסם ביולי 2019  Exposing Internal Audit's Work: Too Much of a Good Thing?,
10. מר צ'יימברס מצין, כי מבקר פנימי כשמו כן הוא "פנימי" – אחריותו העיקרית של המבקר הפנימי וחובת האמונים שלו היא לארגון אותו הוא משרת, חובה המלווה בשמירת חשאיות הממצאים ובשיתוף הגורמים הרלוונטים בארגון. אופן הטיפול בממצאי המבקר הפנימי מצוין בתקנים המקצועיים של הביקורת הפנימית.
11. כמו כן, הוא מוסיף, כי דוחות הביקורת כוללים בתוכם לעיתים סודות מסחריים, חולשות של הארגון בתחומים מגוונים; כגון, חולשות סייבר, ומידע לגבי אסטרטגית ההתרחבות של הארגון, או מידע אחר שאם ייחשף- עשוי להעמיד בסכנה את הצלחת הארגון ולפגוע במוניטין שלו בעיני המשקיעים.
12. בנוסף, מציין מר צ'יימברס, כי יחסי הביקורת הפנימית עם ההנהלה עשויים להיפגע וכך גם שיתוף הפעולה של ההנהלה ונכונותה לחשוף בפני הביקורת היבטים בעייתיים. הוא מביא דוגמה מעברו כמבקר פנימי ראשי (מפקח כללי) בארגון ציבורי בארה"ב אשר הדוחות שהפיק פורסמו באופן שגרתי- דבר שפגם לדבריו ברצון ההנהלה להיות פתוחה ושקופה עמו. מנהל בארגון, באותה עת, פעם אמר לו "יש מספר תחומים שאני חושש שיש לנו בעיות לגבם, אך לעולם לא אבקש ממך לבחון אותם, מכיוון שדוחותיך חשופים לציבור הרחב".

השלכות שליליות נוספות

13. כאמור בפרק המבוא, בשנים האחרונות גוברת תופעה, לפיה מתבצעת פנייה לחברות וגופים ממשלתיים רבים, בבקשה לקבל תוצרי ביקורת פנימית לרבות – דוחות הביקורת הפנימית, תכניות עבודה שנתיות של הביקורת הפנימית, רשימת דוחות ביקורת, פרוטוקולים של דיונים בדוחות הביקורת, פירוט צעדים שננקטו בעקבות דוחות ביקורת וכיו"ב. מדובר בדרישות גורפות ולא ממוקדות (בניגוד

לדרישה ממשרד התחבורה בזמנו שנגעה לנושא תאונות אוויריות) המגבירות את החשש, כי מידע זה עשוי לשמש גורמים עוינים/מתחרים לארגון לאיסוף מודיעין עסקי על פעילות הארגון, תהליכיו, כשליו, חשיפות משפטיות וכיו"ב, ולאו דווקא לצרכי טובת הציבור.

14. בהקשר לנקודה זו ולנקודה המוזכרת בסעיף 11 לעיל, מתוך מאמרו של נשיא לשכת המבקרים הפנימיים העולמית (IIA), יש לציין, כי לחלק מהגופים הכפופים לחוק חופש המידע (למשל חברות ממשלתיות), קיימים מתחרים שלא כפופים לחוק זה, כך שחובת הגלוי כאמור עשויה להוות פגיעה ממשית ביכולת של הגופים הכפופים לחוק חופש המידע למלא את יעודם בהצלחה.
15. בדיון במסגרת פורום מבקרים פנימיים ראשיים, שנערך בחודש ספטמבר 2019, ציינו מבקרים פנימיים, כי מידע כאמור שיוצא מהארגון סביר שיתפרסם תוך נטייה לפיקנטריה ולהוצאת הדברים מהקשרם; וכתוצאה עלול לפגוע בתדמית הביקורת הפנימית ובמעמדה.
16. יצוין, כי בדיון זה נערך בסיומו משאל בין המשתתפים בשאלה- האם פרסום תוצרים הביקורת מועיל או מזיק לביקורת הפנימית, למעמדה ולאפקטיביות שלה, ורובם המכריע של המשתתפים סבר כי הוא מזיק.
17. החוק מאפשר לעיתים לסנן ולצמצם את המידע שנמסר לפונים לבקשת המידע, אולם הידיעה, כי הדוח יתפרסם (ברשויות מקומיות למשל) או עשוי להתפרסם אם תהיה בקשה לקבלו מתוקף חוק חופש המידע, מסרבל ומאט משמעותית את תהליך הביקורת. סרבול זה נובע ממתן זכות עיון וזכות טיעון לגורמים המבוקרים, לרבות לצדדים שלישים, עירוב גופים משפטיים וכיו"ב. כתוצאה מכך, מיקוד עבודת המבקר הפנימי מופנית להיבט הפרסום וזאת על-חשבון תפקידו העיקרי לקדם שיפור ארגוני; שיפור אשר לעיתים חשוב מאוד לבצע בהקדם האפשרי. סרבול כזה אף עשוי לעיתים להפוך את דוחות הביקורות ללא רלוונטיים, לאור פרסומם המאוחר.
18. פרסום צפוי כאמור של דוחות הביקורת עלול להשפיע על ההנהלה ועל הביקורת הפנימית בבחירת הנושאים שיבוקרו, כמו גם על האופן בו מנוסחים הממצאים וההמלצות לשיפור ע"י המבקר הפנימי. עובדות אלה יוצרות למעשה לחצים מיותרים על המבקר הפנימי הן לגבי הממצאים שיכללו (ובמיוחד- ממצאים שלא יכללו) בדוח הביקורת, והן לגבי אופן ניסוח הממצאים עצמם.
19. השלכות היבטים אלה משמעותן הלכה למעשה פגיעה באפקטיביות הביקורת הפנימית.

20. הפניות לבקשת פרסום תוצרי הביקורת בהיקפים כה רחבים[1], כמצוין לעיל, דורשות מהביקורת הפנימית, מהממונה על העמדת מידע לציבור ומהנהלת הארגון משאבים רבים בסינון החומר המועבר, לרבות סימון ב"עט כחול" של החלקים בדוח אותם לא ניתן לפרסם. לעיתים אף נדרשים הארגונים להסתייע ביועצים משפטיים, על מנת להתגונן מבקשות מידע אשר לדעת חושפות את הארגונים; בכך מוסט הדוח ממטרתו הניהולית (כלי עזר בניהול הארגון) למסמך משפטי דה-פקטו (למרות שאינו אמור להיות כזה דה-יורה).

פרסום תוצרי הביקורת בראי התקנים המקצועיים

21. פרסום דוחות הביקורת הפנימית עשוי לגרום לביקורת הפנימית שלא לעמוד בדרישות התקנים המקצועיים הבינלאומיים של לשכת המבקרים הפנימיים העולמית IIA – המהווים את הכללים המקצועיים המקובלים, בהיבטים המצוינים  להלן:

• אי עמידה במשימת הביקורת הפנימית – לחזק ולהגן על ערך הארגון על ידי מתן הבטחה עצה ותובנה אובייקטיביים מבוססי סיכון . כפי שצוין לעיל, פרסום תוצרי ביקורת עשוי במקרים רבים להחליש ולחשוף את הארגון, במקום לחזקו ולהגן עליו.
• אי עמידה בדרישת אחד מעקרונות הליבה של הביקורת הפנימית הדורשת מהמבקרים הפנימיים להיות "אובייקטיבים ומשוחררים מכל השפעה בלתי הולמת"; כפי שהוסבר לעיל, היבט פרסום הדוחות הוא גורם אותו המבקרים חייבים לקחת בחשבון, למשל בעת בחירת נושאי הביקורת בתוכנית העבודה השנתית שלהם, אופן ניסוח דוחות הביקורת וכיו"ב.
• עקרון ליבה נוסף הוא, כי על המבקרים "לתקשר באופן אפקטיבי"; כפי שהוסבר לעיל, פרסום דוחות הביקורת יקשה על המבקרים הפנימיים לתקשר עם הנהלת ועובדי הארגון ולזכות בשיתוף הפעולה והאמון שלהם.
• אי עמידה אפשרית בדרישות תקן מס' 2440 – הפצת התוצאות. תקן זה מחייב את המבקר להפיץ את תוצאות הביקורת להפיץ את תוצאות הביקורת ל"גורמים המתאימים"; גורמים היכולים להבטיח, כי תינתן התייחסות ראויה לתוצאות. כמו כן, תקן זה דורש מהמבקר, כי בכפוף לכל דין או דרישה חוקית או רגולטורית, ולפני ההפצה לגורמים מחוץ לארגון

על המבקר הפנימי להעריך את פוטנציאל הסיכון לארגון ולפקח על ההפצה באמצעות הגבלה על השימוש בתוצאות. חובת הפרסום החלה על הארגונים מתוקף חוק חופש המידע מוציאה משליטת המבקר היבטים הקשורים לפרסום הדוח מחוץ לארגון.

יודגש, כי בסעיף 4 לחוק הביקורת הפנימית נקבע, כי "המבקר הפנימי יערוך את הביקורת בהתאם לכללים מקצועיים מקובלים".

סיכום ומסקנות

22. חוק חופש המידע והפרשנות לה נתן בית המשפט לגבי יישומו, לא מצאו, לדעת איגוד המבקרים הפנימיים, את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי של זכות הציבור לדעת מול האינטרס של שמירה על ביקורת פנימית אפקטיבית. הגם שיש הסוברים שפרסום דוחות הביקורת עשוי לעיתים לחזק את הביקורת הפנימית, הרי שלדעת האיגוד, פרסום כאמור פוגע באפקטיביות שלה ובמעמדה וזאת מכיוון שפרסום כאמור עשוי לשבש את פעילות הארגון, לסייע למתחרים ולגורמים אחרים המעוניינים ברעתו, לפגוע במעמדו של המבקר הפנימי בארגון ובשיתוף הפעולה לה הוא זוכה מהנהלת ועובדי הארגון. פרסום כזה משפיע על עבודת הביקורת הן בהיבט הנושאים הנבחרים לביקורת, אופן ביצוע הביקורת וניסוח הממצאים (הן זהירות הניסוח, והן החלטה – אלו ממצאים ימצאו את מקומם בדוח הביקורת ואלו ממצאים ימצאו את מקומם מחוץ לדוח הביקורת). הפרסום הצפוי מסרבל ומאט משמעותית את תהליך הביקורת, משבש את תכליתו הניהולית והופך אותה לתהליך סמי-משפטי, ובכך פוגם באפשרות הביקורת לקדם שיפור ארגוני. בנוסף, הטיפול בדרישות הגורפות והלא ממוקדות לגבי אורך/היקף התקופה (שנים רבות) צורך מהארגון משאבים רבים לטיפול ולסינון המידע ולהתדיינות משפטית. מן המקובץ לעיל, עולה, כי הפרשנות לחוק חופש המידע באשר לדוחות ביקורת פנימית, פוגעת בביקורת פנימית אפקטיבית וגורמת לה להחטיא את מטרתה הראויה.
23. לדעת האיגוד, ראוי לבחון את שינוי חוק חופש המידע או למתן את הפרשנות הרחבה לאופן יישומו ; זאת ניתן לעשות בין היתר באמצעים הבאים:

• הוועדה הציבורית לבחינת חוק הביקורת הפנימית (ועדת זילר), אשר מסקנותיה פורסמו בשנת 2006 וכללו את ההתייחסות להלן –

"נראה לנו שלצורך השגת המטרה הרצויה חשוב שהחוק יכלול נורמת גילוי מחייבת שתחייב כל גוף מבוקר להוציא אחת לשנה מעין "גילוי דעת" שיכלול פרטים על מסגרת הביקורת הפנימית כפי שהתקיימה אצלו בשנה הקודמת; אין מדובר בדיווח על תוכנה ותוכה של הביקורת אלא על קליפתה בלבד", האיגוד תומך בגישה זו. בבלוג של מר ריצ'רד צ'יימברס, נשיא לשכת המבקרים הפנימיים העולמית (IIA), המוזכר לעיל, מצוין, כי פרסום פרטים המצביעים על מעמדה החזק של הביקורת הפנימית בארגון הוא צעד חיובי שעשוי לחזק את מעמד הארגון בקרב המשקיעים.

• הגבלת הדרישות מתוקף חוק חופש המידע (למשל למספר שנים מסוים)
• הוספת הצורך לנמק לצורך מה נדרשים דוחות ותוצרי הביקורת הפנימית[2]
• צמצום המידע לנושאים ספציפיים שמתבקשים (בניגוד ל"דיג" כללי ונרחב)
• להשאיר בידי הארגון את ההחלטה – האם לפרסם את תוצרי עבודת המבקר הפנימי ובאלו מידה ואופן.

רו"ח דורון רונן, CIA

משנה לנשיא ויו"ר הועדה המקצועית IIA ישראל-איגוד מבקרים פנימיים בישראל

רו"ח אורן שחר, CIA

דירקטור ויו"ר הוועדה למענה לשאלות מקצועיות של חבריםIIA  ישראל איגוד מבקרים פנימיים בישראל

[1] יצוין כי תקנות חופש המידע (אגרות) תשנ"ט 1999 כוללות מנגנון להשתת עלויות הפקת המידע על מבקש המידע, במקרים בהם הטיפול בבקשה צורך משאבים משמעותיים מהממונה על חופש המידע בארגון.

בהתאם לסעיף 7 לחוק חופש המידע –אין על מבקש המידע לנמק את בקשתו   [2]

The post נייר עמדה – פרסום דוחות ביקורת חוק חופש המידע appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

במענה לפנייתך אלינו מיום 31 ביולי  2019 בו הפנית את השאלה הבאה:

האם המבקר הפנימי הראשי יכול לשמש גם כממונה על האתיקה בארגון? (מדובר בתפקיד חדש בארגון. גורם אליו יועברו דילמות אתיות או בעיות הקשורות לאתיקה והוא ידווח לדירקטוריון במידת הצורך)

ראשית אציין, כי המידע המצוין בשאלה לגבי מהות התפקיד הוא מוגבל, ציינת כי את/ה משמש/ת כמבקר/מבקרת פנימית בגוף פיננסי; לאור זאת, המענה הר"מ יתייחס להיבט העקרוני.

בסעיף 8 בחוק הביקורת הפנימית בדבר ייחוד פעולות מצוין, כי " מבקר פנימי לא ימלא, בגוף שבו הוא משמש מבקר, תפקיד נוסף על הביקורת הפנימית, זולת תפקיד הממונה על תלונות הציבור או הממונה על תלונות העובדים, ואף זאת – אם מילוי תפקיד נוסף כאמור לא יהיה בו כדי לפגוע במילוי תפקידו העיקרי."

הוראות ברוח זאת קיימת בהוראה ניהול בנקאי תקין מספר 307 [1]

בגופים מוסדיים, המבקר הפנימי יכול לשמש כממונה על תלונות עובדים בלבד[2]

בתקנים המקצועיים הבינלאומיים של ה IIA, תקן 1112 – תפקידי המבקר הפנימי הראשי מעבר לביקורת פנימית מצוין, כי "כאשר למבקר הפנימי הראשי יש תפקידים או מצופה ממנו לבצע תפקידים ו/או אחריות מחוץ לביקורת פנימית, חייבים לנקוט אמצעי זהירות כדי להגביל פגיעות באי התלות או באובייקטיביות".

לדעת חברי הוועדה למענה לשאלות מקצועיות של חברים, על המבקר הפנימי להימנע מלשמש כממונה על האתיקה בארגון, לאור זאת שמדובר בתפקיד מעין ביצועי הכרוך בקבלת החלטות, התוויית נהלים ודרכי עבודה אשר הינם תפקיד ההנהלה. מילוי תפקיד זה עשוי לגרום לניגוד עניינים, פגיעה באי תלותו והקצאת משאבים שיפגעו במילוי תפקידו העיקרי של המבקר הפנימי.

יחד עם זאת, על המבקר הפנימי לתרום לקידום האתיקה בארגון בהתאם לתקן מקצועי בינלאומי 2110 של ה- IIA -ממשל תאגידי בו מצוין, כי  "הביקורת הפנימית חייבת להעריך את תהליכי הממשל התאגידי של הארגון, וליתן המלצות מתאימות לשיפורם, בין היתר לצורך קידום אתיקה וערכים נאותים בארגון.

פעולות אותן יכול לבצע המבקר במסגרת זו כוללות, בין היתר, וידוא שיש גוף שאליו מובאות השאלות בסוגיות אתיות ושגוף זה דן בהן ומקבל החלטות. עליו לוודא שיש דרכי פעולה לטיפול במקרים של התנהגות עובד שמהווה הפרה של כללי האתיקה. כמו כן, המבקר הוא גורם רצוי וחשוב להתייעצות בהיבטים אתיים.

חוות דעת זו אינה מהווה חוות דעת משפטית.

בברכה,

רו"ח אורן שחר CIA

דירקטור ויו"ר הוועדה למענה לשאלות מקצועיות של חברים

IIA ישראל-איגוד מבקרים פנימיים בישראל

העתק:

רו"ח דורון רונן, CIA – משנה לנשיא ויו"ר הוועדה המקצועיתIIA  ישראל איגוד מבקרים פנימיים בישראל

[1] הוראה 307 – ניהול בנקאי תקין בבנקים פונקציית ביקורת הפנימית סעיף 12

[2] פרק 8 בקודקס הרגולציה – חוזר הממונה מס 2007-9-14 בנושא מערך הביקורת הפנימית בגוף מוסדי

The post חוות דעת – מבקר פנימי כממונה אתיקה בארגון appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

שאלתך  בפוסט בקבוצת הפייסבוק של האיגוד מיום 1.3.19 שאלת את השאלה הבאה:

"במסגרת ביקורת שאני מבצע במלכ"ר, נטען בפניי ע"י היועץ המשפטי שאין לי זכות להשתתף בישיבות של ועדות וגופים של הארגון, אלא רק לקבל פרוטוקולים. זו תשובה שאינה מקובלת עלי כמובן ואינה סבירה. אני מכין תשובה והתייחסות, אבל אשמח לטיפים והפניות רלוונטיים אם למישהו יש זמינים (פסקי דין וכדומה)."

התייחסות הועדה למענה לשאלות מקצועיות של מבקרים

הגם שנושא השתתפות המבקר הפנימי בישיבות ובוועדות הארגון (שאינם ישיבות דירקטוריון) לא מוזכר באופן ספציפי במרבית מראי המקום שיפורטו להלן,  הועדה מסכימה עם טענתך כי שלילה קטגורית של זכות המבקר הפנימי מלהשתתף בישיבות ובועדות הארגון אינה סבירה. ועלולה למנוע מהמבקר הפנימי לבצע את תפקידו באופן אפקטיבי בהתאם למצופה  ממנו בחוק הביקורת הפנימית, בתקנים המקצועיים של הבינלאומיים של הביקורת הפנימית  ובהוראות רגולטריות נוספות שיפורטו להלן.

1. חוק הביקורת הפנימית מתייחס במידה מסוימת להיבט זה בסעיף 9א בו מצוין – "המבקר הפנימי רשאי לדרוש ולקבל כל מסמך וכל מידע, שברשות הגוף שבו הוא משמש מבקר או שברשות אחד מעובדיו, ושלדעת המבקר הפנימי דרוש לביצוע תפקידו; מי שנדרש למסור מסמך או מידע כאמור יהיה חייב למלא אחר הדרישה תוך תקופה הקבועה בדרישה ובאופן הקבוע בה"

ניתן לטעון כי לעיתים המבקר יכול להשיג את המידע הדרוש לצורך מילוי תפקידו מעצם השתתפותו בדיונים. פרוטוקולים של דיונים כוללים לעיתים תמצות בלבד של הדיון ואת  עיקרי ההחלטות ולא את מכלול השיקולים והפרטים לגבי ההחלטות שנידונו. השתתפות בדיון מאפשרת לו גם לקבל את המידע באופן מידי ללא שיהוי.

2. התייחסות ספציפית ומפורשת לנושא מופיעה בחוזר שפורסם לאחרונה[1] ע"י רשות החברות הממשלתיות בדבר מערך הביקורת הפנימית בחברות ממשלתיות וחברות בת ממשלתיות:

בסעיף 4(ה) לחוזר זה מצוין – " בהתאם להוראות סעיף 32(א)(4) לחוק, המבקר הפנימי יהיה בדרג של פקיד בכיר ויוזמן, דרך קבע, להשתתף בישיבות הנהלת החברה, בישיבות ועדת הביקורת, בישיבות הדירקטוריון ובישיבות ועדותיו הנוספות, וכן כל ישיבה אחרת בחברה שהמבקר הפנימי ימצא לנכון להשתתף בה. המבקר הפנימי ישתתף בישיבות בהתאם לשיקול דעתו"

3. החקיקה כוללת התייחסות רחבה לגבי השתתפות המבקר הפנימי בדירקטוריון ובוועדת הביקורת – להלן סקירה בהתאם לסוגי התאגדויות שונים:

חברה ציבורית– סעיף 116(א) לחוק החברות: "המבקר הפנימי של החברה יקבל הודעות על קיום ישיבות ועדת ביקורת ויהיה רשאי להשתתף בהן"

חברת לתועלת הציבור– סעיף 345ח(ו) לחוק החברות: "ועדת הביקורת תשלח הודעה על ישיבותיה והנושאים שעל סדר היום לרואה החשבון המבקר של החברה ולמבקר הפנימי של החברה ורשאים הם להשתתף בישיבות ועדת הביקורת".

עמותה– סעיף 30(ג) לחוק העמותות: "המבקר הפנימי של העמותה יקבל הודעות על קיום ישיבות הוועדה ויהיה רשאי להשתתף בהן"

חברת ביטוח– סעיף 41ג(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) מכיל את הכללים שקבועים בסעיף 116(א) לחוק החברות (ראה לעיל) גם על מבקר פנימי בחברת ביטוח; בנוסף- תקנה 6(ב) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (דירקטוריון וועדותיו): "לא ישתתף בישיבות הדירקטוריון מי שאינו חבר הדירקטוריון, למעט אלה: יועץ משפטי, מי שאחראי לתיעוד הישיבות, נושא משרה במבטח, רואה חשבון מבקר של המבטח, המבקר הפנימי של המבטח, אקטואר ממונה במבטח, מנהל סיכונים במבטח וכן מי שנדרש לצורך הצגת נושא מסוים הנדון בישיבה, כל עוד נדרשת השתתפותו כאמור"; תקנה 17(ב) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (דירקטוריון וועדותיו): "בקבלת החלטות בישיבות ועדת ביקורת יהיו נוכחים המנויים להלן בלבד, כולם או חלקם: חברי הוועדה, המבקר הפנימי, רואה החשבון המבקר, יועץ משפטי ומי שאחראי לתיעוד הישיבות".

4. להבנתי משיחתנו לאחר פרסום הפוסט, הרי ששאלתך נוגעת בהקשר לתפקידך כראש המוסד לביקורת של מפלגה מסוימת ^[2]. שלחת אף טיוטת מכתב שניסחת בו ציטטת מתקנון המפלגה  כי "כל מוסדות המפלגה יסייעו למוסד לביקורת במילוי תפקידו וכי "חברי המפלגה, עובדיה, נציגים העושים בשליחותה ומוסדותיה המרכזיים והמקומיים יהיו נתונים לביקורתו של המוסד לביקורת." אנו מוצאים טעם בטענתך כי שלילה קטגורית של זכות  המבקר הפנימי להשתתף כמשקיף בכל ועדות וגופי הארגון אינם עולים בקנה אחד אם המצוין בסעיפים אלה.
5. הפרקטיקה בארגונים מסוימים היא כי המבקר או גורמים מטעמו משמשים כמשקיפים בוועדות ובגופים שונים וזאת מתוקף הסכמה עם הנהלה הארגון או מתוקף כתב האמנה שאושר ע"י הדירקטוריון.
6. התקנים המקצועיים הבינלאומיים של לשכת המבקרים הפנימיים העולמית IIA אינם מתייחסים במישרין לנושא שאלתך אולם היבטים מסוימים בהם עשויים לתמוך בדרישתך להשתתף בישיבות ובוועדות הארגון. כך למשל הגדרת הביקורת הפנימית בתקנים היא – "ביקורת פנימית הינה פעילות בלתי תלויה ואובייקטיבית של הבטחה (Assurance) וייעוץ, אשר מיועדת להוסיף ערך ולשפר את פעולות הארגון. היא מסייעת לארגון להשיג את מטרותיו בהבאת גישה שיטתית וממוסדת, לשם הערכה ושיפור האפקטיביות של תהליכי ניהול סיכונים, בקרה, פיקוח וממשל תאגידי.

ארגון המאפשר למבקר להשתתף בדיונים אותם המבקר מוצא לנכון לצורך מילוי תפקידו, תומך הלכה למעשה באי תלות המבקר. בנוסף השתתפות בדיונים אלה תסייע  למבקר להעריך באופן בלתי אמצעי את האפקטיביות של הממשל התאגידי בהתאם למצופה ממנו.

עקרונות הליבה של הביקורת הפנימית בתקנים אלה מציינים בין היתר כי על הביקורת הפנימית להיות פרואקטיביות (נוקטת יוזמה) וממוקדת בעתיד ומקדמת שיפור ארגוני. השתתפות המבקר כמשקיף בישיבות כאמור,  תסייע לו להשפיע או להתריע בזמן אמת ולא בדיעבד.

7. חוות דעת זו אינה חוות דעת משפטית

בברכה,

רו"ח אורן שחר, CIA,

יו"ר הועדה למענה שאלות מקצועיות של חברים, IIA ישראל – איגוד מבקרים פנימיים בישראל.

העתק: רו"ח דורון רונן – MA, LLM, CIA, CRMA, QAR, CRISC,  – CFE יו"ר הוועדה המקצועית, משנה לנשיא האיגוד.

[1] החוזר פורסם ב29.1.2019

[2] לאיגוד לא נמסר באיזו מפלגה מדובר, לא נסקר תקנון המפלגה , הציטוט מתקנונה מבוסס על חומר שהעביר הפונה.

The post חוות דעת – השתתפות המבקר הפנימי בישיבות ובועדות בארגון appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

1. שאלתך האם קיימת היום מגבלה על כך שמנהל הסיכונים של החברה (פונקציה וולונטרית) יהיה  כפוף  למבקר הפנימי?
2. התייחסות האיגוד

לדעת האיגוד, על הביקורת הפנימית להימנע מלקיחת אחריות על תחום ניהול הסיכונים, לאור דרישות החוק ודרישות התקנים המקצועיים, כפי שיפורט להלן:

בסעיף 8א בחוק הביקורת הפנימית, מצוין, כי  מבקר פנימי לא ימלא, בגוף שבו הוא משמש מבקר, תפקיד נוסף על הביקורת הפנימית, זולת תפקיד הממונה על תלונות הציבור או הממונה על תלונות העובדים, ואף זאת – אם מילוי תפקיד נוסף כאמור לא יהיה בו כדי לפגוע במילוי תפקידו העיקרי.

למרות האמור לעיל, אין להסיק כי על מבקר הפנימי לא להיות מעורב כלל בתהליך ניהול הסיכונים בארגון; נהפוך הוא: אני מצרף בזאת מאמר מעמיק בנושא, שהתפרסם בכתב העת "עיונים בביקורת פנימית" בגיליון אוגוסט  2016 – "הביקורת הפנימית וניהול הסיכונים בארגון, היכן עובר הגבול" מאת דרור בר משה ואורי גלאור. במאמר נסקרים ההיבטים הרלבנטיים מתוך התקנים המקצועיים הבינלאומיים של הביקורת הפנימית ונייר עמדה בנושא מטעם לשכת המבקרים הפנימית העולמית ה- IIA.  בנייר עמדה זה כלול מודל "המניפה", בו מפורטים שלושה סוגי תפקידים בתהליך ניהול הסיכונים:

• תפקידים בהם רשאי ואף צריך המבקר הפנימי לעסוק; כגון, הערכת תהליך ניהול הסיכונים ומתן הבטחה לגביו, בחינת איכות הדיווחים וכו'.
• תפקידים שעל המבקר הפנימי להימנע מהם – כגון לקיחת אחריות לניהול הסיכונים וקבלת החלטות לגבי הטיפול בסיכונים.
• תפקידים אותם יכול לבצע המבקר הפנימי, ובתנאי שננקטים אמצעי זהירות על מנת להימנע מפגיעה באי תלות; כגון, ייעוץ בנושא, ביצוע הדרכות וכיו"ב.

בברכה,

רו"ח אורן שחר, CIA,CISA

יו"ר הועדה למענה שאלות מקצועיות של חברים, IIA ישראל – איגוד מבקרים פנימיים בישראל.

העתק: רו"ח דורון רונן – MA, LLM, CIA, CRMA, QAR, CRISC,  – CFE יו"ר הוועדה המקצועית, משנה לנשיא האיגוד.

The post חוות דעת – מעורבות הביקורת הפנימית בניהול סיכונים appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.