החלטה בתנג (ת"א) 35114-03-12 יהודה אשש נ' יוסף עטיה מיום 24.6.2015 התקבלה בביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית), במסגרת בקשה לאשר את תובענת המבקשים כתובענה כנגזרת[1].

 רקע

שמונה בעלי מניות הגישו לביהמ"ש המחוזי בת"א (המחלקה הכלכלית) בקשה להגיש תביעה נגזרת בשמה של חברת עטיה גרופ בע"מ (להלן – "החברה"), כנגד בעלי שליטה, דירקטורים ויועצים שהיו שותפים למספר עסקאות שלטענת המבקשים גרמו לחברה לנזק.

עיקר התביעה נסב סביב ההחלטה של החברה להקצות בשנת 2007 מניות שליטה בחברה. לטענת המבקשים, קבוצת עטיה נקטה שיטה של "pump and dump", שבה משתלטת קבוצה מסוימת על חברה, מנסה לגייס כספים מהציבור או מגורמים אחרים (גיוס שלא עלה יפה במקרה דנן), ולבסוף מרוקנת את החברה ואת החברות הבנות שלה, תוך ניצול שליטתה בחברה לצורך הברחת נכסיה, לצורך החזר הלוואות בעלים שלא כדין, ולצורך ביצוע עסקאות שאינן לטובת החברה.

ביהמ"ש שקיבל את הבקשה בחן, בין היתר, את התנהלותו של מבקר הפנים, וקבע כדלקמן:

תיתכן למבקר פנים אחריות למעשי תרמית בארגון

ביהמ"ש קבע כי ייתכן שתחול על מבקר הפנים "אחריות למעשי תרמית, הונאה ומעילה. אם מבוצעים מעשים כאלה. [במקרים כאלה] יש מקום לבחון האם מבקר הפנים היה יכול היה באמצעות ביקורת הפנים שביצע לחשוף אותם או אף למונעם. זהו אחד מתפקידיו של המבקר הפנימי בחברה".

העברת דוחות ביקורת בחברה ציבורית

דוחות הביקורת של מבקר הפנים אמורים להימסר לחברה ולא לצדדים שלישיים כלשהם. מסקנה זו עולה בין היתר מתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידים) התש"ל – 1970. תקנה 10(ב)(11) לתקנות קובע כי דוח הדירקטוריון צריך לכלול, בין היתר, "פרטים בדבר המבקר הפנימי של התאגיד, כמפורט בתוספת הרביעית". בתוספת הרביעית מפורטים העניינים שלגביהם נדרש הדירקטוריון לתת פירוט. מדובר בפרטים אודות זהות המבקר, תכנית העבודה שלו, אופן התגמול שלו, המסמכים שנמסרו לו וכיו"ב עניינים. אין חובה לדירקטוריון למסור דיווח על תוכן דוח הביקורת.

מכאן עולה כי ממצאי דוח הביקורת נועדו לצרכים פנימיים של החברה, ואין בהכרח חובה לחשוף אותם בפני צדדים שלישיים. יש לציין כי דוח המבקר הפנימי גם אינו יכול לשמש ראיה בבית-המשפט בכל הליך משפטי (ראו סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב – 1992).

[1] תובענה נגזרת היא תביעה המוגשת על ידי בעל מניות בשם החברה בשל עילת תביעה של החברה כאשר זו לא עומדת על זכות (לדוגמה, כאשר החברה מוותרת על חוב). הגשת תובענה שכזו מחייבת תחילה בקבלת אישור על כך מבית המשפט.

The post האם קיימת חובה להעביר דוחות ביקורת בחברה ציבורית לצדדים שלישיים appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

ועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה קבעה:

"מבקר הרשות עשוי להוות כלי משמעותי בשיפור עבודת הרשות ובפיקוח על התנהלותה התקינה"

עו"ד אלון קוחלני[2]

על רקע ביקורת ציבורית רבה ועקב גילוי מעשי שחיתות  חוזרים ונשנים בשלטון המקומי, ובהם העמדה לדין של ראשי עיריות רמת השרון, בת-ים, נצרת עילית וירושלים, ובראשן פרשת הולילנד, מינה היועץ המשפטי לממשלה באפריל 2014 צוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר-המידות בשלטון המקומי. בינואר 2016 אימץ היועמ"ש את ההמלצות.

הצוות, שהורכב מנציגים ממשרד המשפטים, משרד הפנים, משטרת ישראל והשלטון המקומי, התבקש "לאתר פרצות וחסרים מנהליים המאפשרים את התפשטותה של שחיתות בשלטון המקומי ובו המלצות באשר לדרכים הראויות לצמצום תופעה זו".

הצוות לא ערך מחקר אמפירי והסתפק בבחינת "הצעות שנועדו להבטיח כי יהא ביכולתם של שומרי הסף למלא את תפקידם, וזאת תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי וחופשי מלחצים חיצוניים ובאופן שיקדם את טוהר המידות בהתנהלותה של הרשות המקומית". מכיוון שכך תרומת הצוות היא במתן תוקף להצעות הקיימות בלבד.

בין הסוגיות נכלל גם "מעמדם של שומרי הסף ברשויות המקומיות", ובהם מבקר הפנים, שביחס אליו נקבע כי "מבקר הרשות עשוי להוות כלי משמעותי בשיפור עבודת הרשות ובפיקוח על התנהלותה התקינה".

להלן עיקרי ההמלצות באשר למבקר הפנימי ברשומ"ק:

• קביעת תקנים ותקציב ללשכת המבקר: הצוות המליץ למשרד הפנים להזדרז ולסיים את מלאכת קביעת התקנים שבה החל. יש להדגיש: הצוות לא התייחס להיקף תקן כ"א ו/או לתקציב הרצוי, אלא רק קרא למשרד הפנים לסיים את העבודות בנושא. יותר מזה: הדוח ציין (עמ' 49) שמשרד הפנים הבהיר שהסוגיה האמורה טעונה בחינה על רקע מכלול המאפיינים של הרשויות המקומיות, לרבות היבטים כלכליים ותקציביים הנגזרים ממנה.
• קביעת הוראות והנחיות פרטניות ביחס לדוח המבקר: הצוות קרא למשרד הפנים לפעול ולקדם פעולות הדרכה והנחיה של מבקר הרשות בכל הנוגע לעבודתו המקצועית, לרבות צורת הגשת דוח ביקורת. במאמר מוסגר יש לציין כי בשנת 2014 משרד הפנים כבר התחיל בכך ויצר תכנית הכשרה מחייבת למבקרים ברשויות המקומיות.
• הטיפול בממצאי המבקר בגין חשש למעשה פלילי או משמעתי: הצוות המליץ לאמץ את ההסדר המרחיב מהצעת חוק העיריות 2007, שלפיו ממצאים שהעלה המבקר ומעלים חשש לקיומה של עבירה פלילית יועברו ליועץ המשפטי של הרשות, וממצאים הנוגעים לראש הרשות, לחבר מועצה, למנכ"ל הרשות או ליועץ המשפטי שלה – יועברו ליועץ המשפטי לממשלה.
• קביעת מעמד שומרי הסף כפרמטר לצורך הסמכה כ"רשות איתנה[i]": הצוות ממליץ כי במסגרת שיקול הדעת בעת הכרזה על רשות מקומית כ"רשות איתנה", יבחן השר גם את היקף המשאבים העומד לרשות המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של הרשות המקומית.
• (דרך) מינויים של שומרי הסף ברשות: מבלי להכריע, הוצע לאמץ את ההסדר האמור שבהצעת חוק העיריות; לחילופין, הוצע לכלול בוועדת המכרזים האמורה נציג מקצועי נוסף שיש לו ניסיון וידע מקצועי בנושא עובדי מדינה, והוא ימונה על ידי משרד הפנים.

[1]                יועץ ומרצה ללימודי ביקורת ציבורית ופנימית, לשעבר משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה.

[2]              המחבר – עו"ד קוחלני עוסק בביקורת פנימית ברשומ"ק ובמשפט אזרחי-מסחרי.

[i] 'רשות איתנה' היא רשות מקומית שאינה מקבלת מענק איזון, ללא גירעון שוטף, וכן עומדת בעוד מספר קריטריונים הנוגעים להתנהלותה השוטפת.

The post חידושים בתחום הביקורת הפנימית ובתחומים ממשיקים במגזר השלטוני appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

ברם, המחוקק שלבטח צפה זאת קבע בנושא הגבלה, שלפיה דוחות ביקורת אינם קבילים בהליך משפטי. הגבלה זו נועדה בעיקר כדי לאפשר למבקר הפנים, שממילא אינו מעלה ממצאים על פי דיני ראיות, לזכות בשיתוף פעולה מצד המבוקרים. הרי ברי כי מבוקר שיודע כי דבריו עלולים  לסבכו בהליך משפטי ייטה פחות לשתף פעולה ממבוקר שיודע שדבריו זוכים לחסינות.

אך האם תחום זה, המעוגן כאמור בחוק, קבוע? כפי שנראה ברשימה זו, המצבים שהובאו לפתחו של בית המשפט כרסמו, בדומה למגמה הקיימת בדיני ראיות, בהגבלה הסטטוטוריות של אי-קבילות דוחות ביקורת.

דיני ראיות

למן ראשית ימי המשפט, ואולי אף לפני כן, עלה הצורך בקביעת כללים אחידים וברורים של מה מהווה ראיה במשפט ומה לא. כללים פרוצדורליים אלה המהווים מעין 'שומרי סף', הקובעים מה יהווה חלק מההליך המשפטי ומה לא, פותחו ושוכללו עם השנים בפסיקה. דוגמה בולטת לאי-קבילות ראיות הוא חסיונות, כגון חיסיון בין עורך דין ללקוח וחיסיון של כוהן דת (דברים שנאמרו ומסמכים שהוחלפו במסגרת יחסים אלו פסולים כראיה).

כללים אלו ובהם חזקות (פרזומציות), עדויות (מי שכשיר להעיד), ראיות חפציות וכו' הוסדרו עם השנים גם בחקיקה (בעיקר בפקודת הראיות).

אבן המסד של דיסציפלינה זו הם כללי הקבילות (מה קביל כראיה), שבצדה חזקה (פרזומציה) שלפיה כל אמצעי הוכחה הוא קביל, כל עוד לא נפסלה קבילותו. כלומר, רק ראיה שבית המשפט לא קבע שהיא בלתי קבילה (כלומר פסולה) תהיה כשרה להימנות עם הראיות שבית המשפט מוסמך לראות בהן כראיות במשפט[1].

בעשורים האחרונים קיימת מגמה במשפט של "מעבר מכללי פסלות השוללים קבילות של ראיות, לכללי משקל; מנוקשות ופורמליזם, לגמישות וליתר חופש בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי"[2]. מגמה זו התפתחה עקב הרצון לאפשר לבית המשפט להתרשם ממלוא הראיות השייכות לעניין, ולהכריע רק בשאלת משקלן של הראיות שהובאו בפניו. כלומר "לפשט את דרישות הקבילות ולהעביר את הדגש לשלב המשקל ולשיקול דעת בית המשפט בדבר ערכה של האמרה כראיה[3]".

דיני ראיות וביקורת פנימית

באפריל 1992, בערוב ימיה של הכנסת ה-12, כאשר נחקקו חוקים כמו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נחקק גם חוק הביקורת הפנימית.

בין סעיפיו כלל המחוקק הוראה שלפיה "דוח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי"[4].

על פי דברי ההסבר לחוק, סעיף זה הוחל "כפי שהדבר חל [בחוק מבקר המדינה] לגבי דוחות וחוות דעת של מבקר המדינה". הסיבה לכך שהוראה זו נקבעה בחוק מבקר המדינה היא כדי "לאפשר למבקר המדינה לאסוף מידע באופן חופשי ולנותן המידע – למוסרו באופן חופשי וללא חשש שהדבר ישמש ראיה משפטית".

אם כן, המחוקק החליש את כוחם הראייתי של דוחות ביקורת של מבקרי פנים כדי לאפשר לביקורת להיות כלי "חקירה" אפקטיבי. אך האם תמיד נעדיף את אינטרס הביקורת? לשון אחר, האם איזון בין האינטרס של יעילות הביקורת מחד, לאינטרס של אדם המבקש לעשות שימוש בדוח (להביא ראיות להוכחת טענותיו בבית המשפט) מאידך, יביא לכך שכף הראשונה תהא תמיד על העליונה?

 כרסום בחיסיון הביקורת הפנימית

כתחום העוסק באופן טבעי בליבה של העשייה הציבורית, אין להתפלא כי יהיו כאלה שיבקשו לשים ידם על תוצרי עבודתו של מבקר הפנים ולעשות בהם שימוש. ואכן, נקודת החיכוך הראשונה שנסקור היא בקשה לגילוי דוח ביקורת.

• גילוי דוחות ביקורת

שנים לפני חקיקתו של חוק חופש המידע (1998) נידונה השאלה האם הוראת אי-קבילותו של דוח ביקורת פנימי אוסרת על גילויו. במילים אחרות, האם במסגרת הליכי גילוי מסמכים בהליך משפטי ניתן לדרוש מהצד שכנגד לעיין בתוצאות עבודתו של מבקר פנימי, או מכיוון שהללו חסויים הדבר אסור.

נראה כי למן ראשית המחלוקת העדיף בית המשפט את הפרשנות הנוטה לכיוון הזכות למידע. בפס"ד בנק איגוד נ' אזולאי[5] משנת 1995 התגבשה ההלכה, המוכרת במילותיו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק – "אי-קבילות לחוד וחיסיון לחוד" (הלכת אזולאי).

אי-הקבילות, שנועדה למנוע מבית המשפט לבסס ממצא על אותה ראיה, לא צריכה לדעת בית המשפט למנוע מבעל דין לעיין במסמך. "לעתים יש ערך רב לצד להליך משפטי לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי-קבילותו. לכן הגישה המקובלת היא כי אי-קבילותו של מסמך אין בה כשלעצמה כדי לחסנו מפני גילוי".

תפיסה זו צומצמה בהלכת חברת החדשות שבה נקבע כי "אין לקבל את הגישה לפיה בכל הנוגע לדוחות של ביקורת פנים, החיסיון הוא הכלל וגילוי המידע הוא, לכל היותר, חריג השמור למקרים יוצאי דופן. אין לקבוע חובת גילוי כללית בלתי מבוקרת, אך גם אין לקבוע, בשום פנים, חיסיון גורף. על המערערת לשקול תמיד גילוי מלא או חלקי של המידע, ועליה הנטל להראות כי מניעת העיון, בכל מקרה ומקרה, מוצדקת היא. ככל שאינטרס הציבור במידע בולט יותר, כך נדרשת המערערת להעמיד נימוק משכנע יותר לחיסויו. מקום בו הדבר אפשרי, על הרשות לסמן ב"עיפרון כחול" את החלקים שלא ניתן לגלותם, ולפרסם את היתר. אמצעים חשובים בהקשר זה, שיש לשקלם, הם פרסום תמצית ממצה והשמטת שמות"[6].

• מניעת גילוי דוח ביקורת

כפי שניתן לראות מהאמור לעיל, חובת הגילוי של דוח ביקורת בהליך משפטי, במסגרת גילוי מסמכים, הנה רחבה. אך בצד זאת ישנו חיסיון המאפשר למנוע גילוי שכזה, ומן הראוי שמבקרי פנים העורכים ביקורת בנושאים הנתונים במחלוקת משפטית ייקחו זאת בחשבון. החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט[7] מונע, במסגרת הליכי גילוי[8] מסמכים, מהצד שכנגד לקבל ואף לעשות שימוש בתוצרי עבודה של מבקר פנימי בהליך המשפטי.

• קבלת ביקורת כראיה בנסיבות מיוחדות

במהלך השנים נידונו בכמה מקרים היבטים שונים של סוגיה זו, ורק במצבים נסיבתיים מיוחדים התיר בית המשפט את קבלת דוחות הביקורת כראיה.

כך לדוגמה, התיר בית המשפט את השימוש בדוח ביקורת כראיה כאשר מי שביקש את קבלת הדוח כראיה היה הגוף הציבורי עצמו[9], כאשר בית המשפט הסתמך בתרשומת שרשם מבקר פנימי לצורך הרשעה[10], ובמקרה שבו דוח ביקורת הוגש כראיה לפני כניסת חוק הביקורת הפנימית לתוקף[11].

בכל המקרים הסוגיות שנידונו היו נסיבתיות ולא חרגו מעבר לגבולות הדיון. אבל לאחרונה התקבלו שתי החלטות המותחות את היריעה אל מעבר לקו הגבול.

עם זאת, חשוב לציין כי למעט האמור, בית המשפט עומד כחומה בצורה ולא מאפשר שימוש בדוחות ביקורת בהליך משפטי[12], אלא כאשר עסקינן בהליך משמעתי[13].

• קבילות דוחות ביקורת בתביעות נזיקיות

ב-25.2.2015 נידונה בבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה נזיקית נגד המדינה מצד כמה בעלי עסקים שנפגעו בשריפה בכרמל וחברות ביטוח שפיצו את מבוטחיהם בגין הנזקים שנגרמו עקב השריפה[14].

התובעים, שרצו להוכיח כי רשויות המדינה ושירותי הכבאות כשלו, ביקשו להגיש כראיה דוחות ביקורת שערך ופרסם  מבקר המדינה, המצביעים על כך שרשויות המדינה לא תיקנו את הליקויים שעליהם הצביע המבקר בשעתו. המדינה התנגדה לכך בטענה כי לאור הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה[15] הדוחות הללו אינם קבילים כראיה משפטית ולכן לא ניתן להגישם כראיה.

בית המשפט דחה את עמדת המדינה, וקבע כי להוראת האי-קבילות של דוחות ביקורת יש חריגים. דוגמה לכך היא שימוש בדוחות ביקורת שהוגשו כראיה במסגרת עתירות לבג"צ[16] בנוגע ליישום המלצות המבקר. ניתן כמובן לטעון כי בעתירה לבג"צ לא נשמעות ראיות ושצירוף חוות דעת של המבקר לכתבי טענות אינו בבחינת הגשת ראיה, אולם די בכך שהמדינה מסכימה כי בג"צ יבחן את דוחות המבקר לגופם, במסגרת ביקורת שיפוטית על יישום ההמלצות, כדי ללמד שהוראת אי-הקבילות עשויה לסגת מפני אינטרסים נוספים.

יותר מזה, מכיוון שלא ניתן להפריד בין ההמלצות לדוח (ביקורת), ניתן להציג דוחות ביקורת, הרי אחרת לא ניתן יהיה לקיים ביקורת שיפוטית על ההמלצות.

את החריג הזה, לכלל אי-קבילות דוח ביקורת כראיה, קבע בית המשפט שיש להחיל "גם בביקורת שיפוטית במסגרת תביעת נזיקין על מחדל ביישום המלצות המבקר". והרי "לא ניתן לדון בטענות בלא הגשת הדוחות או לכל הפחות הגשת אותו חלק מהדוחות הכולל את ההמלצות שהמחדל ביישומן מהווה את עילת התביעה".

ביסוס נוסף לכך הוא קביעה של בית המשפט כי בהליך הנדון הוראת חוק זו לא נפגעת, והרי "תכלית הוראת אי-הקבילות הינה לאפשר ביקורת חופשית ויעילה תוך עידוד המבוקרים למסור מידע ולפעול בחופשיות ללא חשש מהליך משפטי. הכרה בסייג להוראת אי-הקבילות במסגרת ביקורת שיפוטית על מחדלים ביישום המלצות דוח המבקר אינה פוגעת בתכלית זו. הוראת אי-הקבילות לא נועדה להגן על עובד שלא פעל, כנדרש על פי ההלכה ועל פי החוק, ליישום המלצות המבקר. הגשת המלצות המבקר כראיה בהליך משפטי בעקבות מחדל ביישומן של ההמלצות, לא תשפיע ולא תרתיע גורמים מבוקרים ממסירת מידע למבקר, שהרי מסירת המידע עניינה בפעולות הגוף המבוקר בביצוע תפקידיו ולא בפעולות שביצע ליישום דוחות קודמים (אמנם ייתכנו מצבים שהמבקר יתייחס בדו"ח שהגיש ליישום המלצות קודמות, אולם זהו מקרה מיוחד שבו המבקר מפעיל ביקורת על יישום ההמלצות)".

יתרה מזאת, "משנקבעה בהלכה הפסוקה ובהוראה חקוקה חובה לנקוט בפעולות ליישום המלצות המבקר, אין כל אינטרס למנוע את הגשת ההמלצות בהליך שעניינו מחדל ביישום".

אך לא רק דוח ביקורת מעקב הוא חריג לכלל האמור (שדוח ביקורת אינו מהווה ראיה בהליך משפטי), אלא גם דוחות ביקורת המוגשים במסגרת תובענות נזיקיות. וכך קבע בעניין זה בית המשפט: "הואיל ואין חולק כי קיימים סייגים להוראת אי-הקבילות וכי סייגים אלו הכרחיים לצורך קיום ביקורת שיפוטית יעילה על יישום המלצות המבקר, דומני כי סייגים אלו יחולו בכל הליך של ביקורת שיפוטית על יישום ההמלצות, לרבות בביקורת שיפוטית במסגרת תביעת נזיקין הנסמכת על מחדל ביישום ההמלצות". הרי "קבלת עמדת המדינה ולפיה אין לחרוג מעיקרון אי-הקבילות במסגרת תביעת נזיקין בגין מחדל ביישום המלצות של מבקר המדינה בדו"חות קודמים, משמעה חסימת כל אפשרות להגשת תביעה בנזיקין בשל מחדלים שכאלו. לכך תהא השפעה על אפקטיביות הביקורת ועל "ארגז הכלים" העומד לרשות הציבור להבטיח כי רשויות הציבור ימלאו את חובתן לפעול בסבירות ליישום ההמלצות".

לכן נפסק כי יש "לקבוע כי הוראת אי-הקבילות שבסעיף 30 לחוק מבקר המדינה אינה חלה בהליכים שעניינם ביקורת על יישום המלצות המבקר, לרבות במסגרת תביעה לפיצוי בגין התרשלות הגורמים המבוקרים ביישום ההמלצות או בגין הפרת חובות חקוקות על ידם".

• דינם של "מסמכים נלווים" לדוחות ביקורת

כאמור החוק שולל את כוחם הראייתי של דוחות ביקורת בהליך משפטי, אך מה דינם של המסמכים הנלווים (נספחים) לדוחות? סוגיה זו נידונה בפס"ד רשות השידור[17].

במסגרת ההליך ביקש הנתבע כי ימחקו מכתב התביעה ומהתצהירים סעיפים ונספחים הנוגעים לדוחות ביקורת של מבקר הפנים ומבקר המדינה, וכן את המסמכים הנלווים להם ובהם פרוטוקולי ועדת ביקורת ותגובות של מבוקרים לדוח ביקורת.

בהחלטה קבע בית המשפט כי "לא ניתן להרחיב את תחולתו של סעיף 10(א) על מסמכים שלא הוכנו או הוצאו על ידי מבקר הפנים כמסמך אחר שהוציא או הכין מבקר הפנים במסגרת תפקידו". נוכחות מבקר פנים בישיבות כגון ועדת הביקורת או ועדת הכספים, שנתקיימו לאחר הוצאתו של דוח הביקורת, אינה הופכת את המסמכים הנלווים ל"מסמך אחר" כאמור בסעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, שאין להציגו כראיה בבית משפט.

אך מה עם מסמכים הנמסרים למבקר במהלך הביקורת? הרי סעיף 10(ב) לחוק הביקורת הפנימית מבטל גם את כוחם הראייתי של אלה. וכבר נפסק בפס"ד רשות העתיקות[18] כי מסמכים בעלי זיקה ישירה וממשית לחקירה, בהיותם "הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של הנציב", לא ישמשו ראיה ואסורים כראיה. עוד נקבע כי מסמכים "מקוריים" שאינם במהותם בגדר "הודעה שנמסרה" לא ייפסלו מלשמש ראיה במשפט. כלומר – מסמכים שהיו קיימים ב"זמן אמת" ללא קשר (ישיר או עקיף) לחקירת הנציב, ושהעתק מהם נמסר לנציב במהלך חקירה ולצורכי חקירה".

על בסיס הלכה זו קבע כאן בית המשפט כי גם תגובות של מבוקרים לדוח ביקורת לא ניתן להציג כראיה, מפני שלא מדובר במסמכים ש"נוצרו ללא קשר ישיר או עקיף לחקירת המבקר", וכן אין מדובר במסמכים שהיו קיימים ב"זמן אמת" במועד החקירה, מפני שהם נוצרו אחריה ובעקבותיה. אם כן, מדובר במסמכים שנוצרו ביוזמת המבוקרים וגופי הטמעת הביקורת, ומטרתם ביצוע מעקב והטמעה של ההמלצות והמסקנות שניתנו. לכן קבע בית המשפט כי מסמכים המצויים בידי המבקר הם "הודעה" כמשמעה בסעיף 10(ב) לחוק הביקורת הפנימית[19]  ולא ניתן להציגם כראיה. אם ננהג ההיפך "עלול הדבר לגרום בעתיד ל'אפקט מצנן' ולהרתיע גורמים מבוקרים למסור מידע והתייחסות מלאה לאמור בביקורת, ומכאן לפגוע במוסד הביקורת"[20].

סיכום

מזה שנים הולכת ומתרחבת המגמה הכללית בדיני ראיות של מעבר מכללים של קבילות לכללים של משקל[21], מגמה המציבה את ההוראה השוללת את הכוח הראייתי של תוצרי מבקרים, ואף משנה גבולות ותפיסות יסוד.

עם השנים, בצד האיסור הסטטוטורי, הכיר בית המשפט בכך שלצד האינטרס המוגן של יעילות הביקורת יש גם אינטרסים אחרים. גם בהחלטות שנסקרו במאמר זה הולך בית המשפט באותה שיטה של פרשנות תכליתית של הוראות החוק. לדוגמה, הוא קבע כי דוחות ביקורת מעקב יוכלו להיות מוגשים כראיה בין היתר בתביעות נזיקיות, אך לא ניתן להגיש כראיה תגובות של מבוקרים לדוח ביקורת.

בצד הגילוי יש לזכור כי ההלכה שקבעה כי אין משמעה של אי-קבילות דוחות ביקורת בהליך משפטי כדי למנוע גילוין על פי חוק חופש המידע (הלכת אזולאי), מציבה בפני מבקרי הפנים אחריות להכיר את פרק החסיונות בדיני ראיות, ובמקרים שבהם צפויה מחלוקת משפטית לדעת כי הדוחות עשויים להתגלות וכיצד ניתן למנוע זאת.

ללא ספק, ככל שהביקורת הפנימית הופכת לכלי ניהולי אפקטיבי המיושם ביותר גופי ציבור, כך עולה הרלוונטיות של השאלה באשר לכוחם הראייתי של תוצרי עבודת המבקר. המצב שבו בתי המשפט נוגסים בהגבלה האמורה, מוביל את מבקרי הפנים למציאות לא פשוטה שבה תוצרי עבודתם שנועדו לשרת את הארגון עלולים להפוך באבחה אחת לכלי שרת בידי אלה המבקשים לתבוע את הארגון.

יש לזכור שהמציאות המשפטית דינמית, ולכן נקודת המוצא וחובת הזהירות שבה צריך לנקוט מבקר פנימי, בייחוד במגזר הציבורי-ממשלתי, היא שיש סבירות גוברת שהדוחות על מסמכיהם ייחשפו, ובמגזרים האלה ההשלכות הללו קריטיות לעולם הביקורת הפנימית.

ביבליוגרפיה

אלון קוחלני, אין בכוחה של אי-קבילות לאסור על עדות", News1 (1.4.2014)

אלון קוחלני, "הביקורת כראיה", News1 (10.6.2015).

יניר הראל, מבחן הקבילות – תנאי לקבלת ראיה בהליך, Articles, (18.4.2010).

חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]

תא (ת"א) 1943/09 רשות השידור נ' חברת שידורי פרסומות מאוחדים מדיה (2003) בע"מ

רעא 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 054, 54

תפ (ת"א) 40431/99 מדינת ישראל נ' עודד בן דוד גולד

עפ (ת"א) 4261/98 רפי פרידן נ' מדינת ישראל

תא (ת"א) 2289/90 י.מ.ש. – השקעות בע"מ נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ, פ"מ תשסג(1) 385, 385

תא(חי') 52925-02-12 קונדיטוריה שפיק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

ע"ע (ארצי) 283/07 משה נ' רשות העתיקות- מוזיאון רוקפלר

ע"א 2515/94 לוי נ' עיריית חיפה

בג"צ 6836/95 חכמי נ. שופטת בימ"ש השלום בת"א-יפו פ"ד נא (3) 750, 760

ד"נ 23/85 מ.י נ. טובול, פ"ד מב (4) 309, 352

עב (י-ם) 1514/07 ‏‏יעקב חי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

סע (חי') 10885-09-09‏‏ ארגון עובדי חברת החשמל – מרחב הצפון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

עע (ארצי) 191/08 רפאל יהושע נ' רשות השידור

תא (מרכז) 17240-90-07 אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד

תא (ת"א) קאר שירותי רפואה בע"מ נ' משרד הבריאות

עעמ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ

בג"צ 9223/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה

בג"צ 2126/99 דה הס נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נד(1) 468

בג"צ 4870/10 בלום-דוד נ' מבקר המדינה

[1]. יניר הראל, מבחן הקבילות – תנאי לקבלת ראיה בהליך, Articles, (18.4.2010)

[2]. בג"צ 6836/95 חכמי נ. שופטת בימ"ש השלום בת"א – יפו פ"ד נא (3) 750, 760

[3]. ד"נ 23/85 מ.י נ. טובול פ"ד מב (4) 309, 352

[4]. סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992

6. 6. רעא 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 054, 54

[6]. עעמ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ

[7]. תא (מרכז) 17240-90-07 אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד;                תא (ת"א) קאר שירותי רפואה בע"מ נ' משרד הבריאות

[8]. אשר על כן, מכיוון שהתנגדות לגילוי כרוכה בדיון, מומלץ לציין בדוח הביקורת את הרקע לעריכתו

[9]. תפ (ת"א) 40431/99 מדינת ישראל נ' עודד בן דוד גולד

[10]. עפ (ת"א) 4261/98 רפי פרידן נ' מדינת ישראל

[11]. תא (ת"א) 2289/90 י.מ.ש. – השקעות בע"מ נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ, פ"מ תשסג(1) 385, 385

[12]. עע (ארצי) 191/08 רפאל יהושע נ' רשות השידור;  עב (י-ם) 1514/07 ‏יעקב חי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

[13]. סע (חי') 10885-09-09‏ ‏ ארגון עובדי חברת החשמל -מרחב הצפון נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

15. 15. תא(חי') 52925-02-12 קונדיטוריה שפיק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל)
16. 16. חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]

[16]. ראה בג"צ 9223/10, בג"צ 2126/99 ובג"צ 4870/10

[17]. תא (ת"א) 1943/09 רשות השידור נ' חברת שידורי פרסומות מאוחדים מדיה (2003) בע"מ

19. ע"ע (ארצי) 283/07 משה נ' רשות העתיקות- מוזיאון רוקפלר

[19]. "הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי, אך תהא כשרה לשמש ראיה בהליך משמעתי" (סעיף 10(ב) לחוק הביקורת הפנימית

[20]. שם (פס"ד רשות השידור) פסקה 24

22. ע"א 2515/94 לוי נ' עיריית חיפה

The post קבילותם של דוחות ביקורת, אימתי? appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

דומה שאין משטר המקדש יותר את זכויותיו הקנייניות של אדם כמשטר הדמוקרטי המגן, וכך גם בישראל, על זכויות אלה בחקיקה הקונסטיטוציונית. ברם, בצד דברים אלה, כדי להבטיח חיי חברה מתוקנים, גם זכויות מקודשות אלה הן מוגבלות.

ההגבלה הבולטת ביותר החלה על בעל הקניין מעוגנת בחוק התכנון והבנייה ובחוקים משלימים, ועל מוסדות התכנון לפעול מכוח חוקים אלו, הקובעים מה, כיצד ובאיזה מחיר ניתן יהיה לממש את זכויות הבנייה בנכס. להגבלות אלו יש גם השלכה ישירה על ערכו הכלכלי של הנכס.

עיקרון נוסף העומד בבסיס כל דמוקרטיה הוא ההכרה כי אלה המופקדים על ניהול נכסי המדינה חייבים לפעול בנאמנות ובזהירות. מכיוון שכך, מוטלת על נאמני הציבור החובה של מתן דין וחשבון על מעשיהם (accountability). כדי להוציא מן הכוח אל הפועל עקרון זה הוקמו במדינות דמוקרטיות גופי ביקורת ציבוריים ופנימיים. "על חשיבותה ועל תפקידה של הביקורת בכל גוף שלטוני דמוקרטי אין צורך להרחיב את הדיבור. הערובה לקיומו של משטר דמוקרטי תקין מצויה בחשיפתו לביקורת. כדי שמשטר דמוקרטי לא ינצל את כוחו לרעה עליו לפעול בגלוי, תוך חשיפת דרכי עבודתו בפני הציבור שהוא נזקק לאמונו. הביקורת על מוסדות השלטון מעוגנת בעקרונות היסוד של השיטה, והיא נשענת על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת"[1].

גופי ביקורת אלה פועלים כפונקציות מקצועיות ואובייקטיביות, שסדרי העדיפות שלהם נשענים בעיקר על מטריאליות ומהותיות. לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי גופי הביקורת השונים יקיימו ביקורות שוטפות על מוסדות התכנון.

האומנם?

ברשימה זו נעשה ניסיון להשיב על שאלה זו, וכן לבחון את מידת תחום כיסוי הביקורת על מוסדות התכנון והבנייה. בדיקה זו תיעשה על ידי סקירת היקף וסוג הביקורת הנערכת בגופים אלה.

2. גורמי הביקורת במוסדות התכנון

בטרם נדון בסוגיה, נסקור תחילה את גורמי הביקורת שיש להם סמכות לקיים ביקורת על מוסדות התכנון והבנייה.

2.1 גורמי ביקורת חיצונית

2.1.1 מבקר המדינה

למבקר המדינה יש סמכות לערוך ביקורת בוועדות השונות לתכנון ובנייה. מקור הסמכות לכך קבועה בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה התשי"ח 1958, כלהלן:

 ואלה הגופים (בחוק זה – גוף מבוקר), אשר יעמדו לביקורתו של המבקר:

(2) כל מפעל או מוסד של המדינה;

(4) כל רשות מקומית

סמכותו של מבקר המדינה לערוך ביקורת בגופים המבוקרים אינה מוגבלת. ואכן, כפי שנראה בהמשך, משרד מבקר המדינה עורך ביקורת במוסדות תכנון ובנייה.

2.1.2 משרד הפנים (רו"ח, האגף לביקורת)

הוועדות המחוזיות והוועדה הארצית פועלות בתוך משרד הפנים. הואיל וכך יש ליחידות הביקורת במשרד סמכות, בדומה ליתר ענייני המשרד, לקיים ביקורת במוסדות לתכנון ובנייה. לעניין הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, החקיקה המוניציפאלית מקנה למשרד הפנים סמכויות לקיים ביקורת ברשויות המקומיות. הסמכות למעשה נתונה לשר, ואילו זה האציל מסמכותו לאגף לביקורת ברשויות המקומיות ולממונים על המחוזות.

סעיף 219ב לפקודת העיריות (קיימת הוראה דומה בצו המועצות) מקנה לשר סמכות למנות רו"ח, כלהלן:

"השר רשאי למנות לעירייה גם רואה חשבון מטעמו שיבקר את הדוחות הכספיים, כולם או חלקם, כפי שיקבע, והוראות סעיף 219(א) ו-(ד) יחולו".

רו"ח שממנה המשרד מוחלף על פי רוב בכל שלוש שנים. מעבר לאמור יש לממונה על החשבונות (מנהל האגף לביקורת ברשויות המקומיות) סמכות לקבל מרשויות מקומיות, ללא הגבלה, אינפורמציה כלהלן:

"הממונה על החשבונות רשאי לדרוש מרואה החשבון כל מידע, מסמך והסבר על פעולתו ועל פעולות העיריה שבידיעת רואה החשבון, וכן רשאי הוא לדרוש השלמות ותיקון ליקויים בדוחות הכספיים"[2].

גם סמכותו של שר הפנים לעריכת ביקורת  וקבלת מידע אינה מוגבלת.

2.1.3 מבקר פנימי ברשות מקומית – בוועדות מקומיות

החקיקה המוניציפלית מסדירה את החובה למנות מבקרי פנים ואת תפקידיהם בעיריות, במועצות מקומיות ולמן 2008 גם במועצות אזוריות[3]. על פי דבר חקיקה זה, שמשנת 2007 הוא אחיד ברובו לגבי כל הגופים הללו[4], חלה על המבקר חובה לקיים ביקורת "לבדוק אם פעולות העירייה, לרבות פעולות לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, נעשו כדין..[5]".

ניתן לתהות מדוע המבקר הפנימי של הרשות המקומית הוא בפועל מבקר חיצוני של הוועדה לתכנון ובנייה. ובכן, למרות הזהות הפרסונלית[6] "אין לראות בוועדה המקומית אורגן של העירייה לעניין תכנון ובנייה. כאשר ועדה מקומית מפעילה סמכויותיה השלטוניות היא אינה פועלת בשם העירייה אלא היא פועלת בשמה שלה ובעבור עצמה ולא בשל זולתה או בעבורו ואינה "אני אחר" (Alter Ego) של זולתה. אין להוציא מכלל אפשרות קיומו של ניגוד בין הוועדה המקומית לבין העירייה ואף קיומו של סכסוך משפטי בתחומי המשפט הפרטי ביניהן[7]".

משמע כי המבקר הפנימי ברשות המקומית מהווה עבור הועדה המקומית לתכנון ובנייה גורם ביקורת חיצוני[8] וכל הסמכויות הקיימות לו כלפי הרשות המקומית עומדות לו גם כלפי ועדה זו.

2.2 המבקר הפנימי והוועדה המקומית לתכנון ובנייה

2.2.1 ביקורת פנימית בוועדה מקומית

החוק, בדומה ליתר גופי הביקורת, מעניק למבקר הפנימי סמכויות רבות. מהוראות החוק עולה כי בין תפקידיו של מבקר הפנים הוא לבדוק פעולות לפי חוק תכנון ובנייה – הן מההיבט החוקי והן מההיבט של טוהר מידות וכללי היעילות והחיסכון. תוקף חוקי לכך ניתן בשנת 2010 עם חקיקתו של סעיף 20א(א) לחוק התכנון והבנייה הקובע "בוועדה מקומית לפי סעיף 18, מבקר הרשות המקומית יהיה מבקר הוועדה המקומית".

הואיל וכך, למבקר פנים ברשות מקומית שיש בה ועדה מקומית לתכנון ובנייה יש באופן טבעי, ולמן 2010 באופן מפורש, סמכויות לעריכת ביקורת גם באורגן זה.

2.2.2 ביקורת בועדות מרחביות

החלוקה הסטטוטורית לוועדות תכנון נקבע על פי מרחבי התכנון[9], כאשר במצב שבו במרחב תכנון אחד יש כמה רשויות מקומיות, אזי ייקבע להן, על פי סעיף 19 לחוק, ועדת תכנון אחת (להלן ועדה מרחבית). כל רשות החברה בוועדה כזו שולחת נציג לוועדה, בהתאם למספר שקבע שר הפנים.

עד לראשית העשור לא הייתה חובה למנות מבקרי פנים בגופים הללו. מצב זה יצר אנומליה בכך שהעניינים החשובים והמהותיים ביותר לתושבים ולרשות לא בוקרו על ידי מבקר סטוטורי באופן שוטף. בשנת 2010 הוחל תיקון שבמסגרתו חוקק סעיף 20א לחוק התכנון והבנייה הקובע:

"(ב) במרחב תכנון שסעיף 19 חל עליו, יהיה מבקר הוועדה המקומית מבקר הרשות המרחבית שמספר תושביה הוא הגדול ביותר.  (ג)  על פעולתו של מבקר הוועדה המקומית לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו הוראות החלות על מבקר עירייה לפי הוראות פקודת העיריות, בשינויים המחויבים".

בפועל, למרות החוק יש ועדות מרחביות לתכנון ובנייה שעד כה לא מינו להן מבקר פנימי.

2.2.3 היקף הסמכות – עובדים או נבחרים?

לכאורה, החוק הקובע כי על המבקר "לבדוק את פעולת עובדי העיריה" מגביל את סמכותו של מבקר הפנים לבקר רק את עובדי הוועדה, ולא את חברי מועצת הרשות המהווים את מליאת הוועדה לתכנון ובנייה (החוק נוקב מפורשות בעובדים ולא מזכיר נבחרי ציבור). האומנם?

שאלה זו של תחולת היקף הביקורת נידונה בבג"צ אלוני ובה נקבע: "תפקיד המבקר לבדוק את תקינות פעולות העירייה מחייב בדיקת כל גורם הפועל במסגרת העירייה הקשור לפעולה הנבדקת ומעורב בה. לצורך כך אין חשיבות לשאלה מהו מעמדו של אותו גורם – אם הוא עובד עירייה, אם הוא נבחר מועצת העירייה, או אם מדובר בוועדות תכנון ובנייה, את מי מייצג חבר ועדת התכנון אשר מעשיו נבדקים בקשר לפעולת הוועדה – אם הוא נציג שר או אם הוא נציג הרשות המקומית, ומה מעמדו ברשות המקומית"[10].

מן האמור עולה כי אכן יש למבקר הפנימי סמכות לערוך ביקורת על כל בעלי התפקידים בוועדה, בין אם הם נבחרי ציבור (חברי הוועדה לתכנון ובנייה) ובין אם הם עובדים.

3. אמות מידה לניתוח

כאמור, מאמר זה עוסק בניסיון לבחון את היקף ותחום כיסוי הביקורת על מוסדות התכנון והבנייה. לאור היקפה, בחינה זו תישען על סקירת דוחות ביקורת הנגישים לציבור בראי הפרמטרים הבאים, כלהלן:

כל אחד מששת הפרמטרים תלוי ועומד בזכות עצמו, והוא ייבחן ללא קשר ליתר הפרמטרים.

4. תחום התכנון והבנייה בראי ביקורת המדינה

חיפוש[11] במנוע החיפוש שבאתר האינטרנט של משרד מבקר המדינה[12] בשנים 2013-1989 מעלה כי מבקר המדינה פרסם בנושא תכנון ובנייה 22 דוחות ביקורת בשמונה דוחות שנתיים.

סקירת הדוחות הללו מעלה כי:

• מבקר המדינה עורך ביקורת בנושא תכנון ובנייה.
• רוב רובן של הביקורות נערכו על ועדות מקומיות/מרחביות לתכנון ובנייה (77%).
• רוב הביקורות שנערכו התמקדו בנושאי חוקיות וסדירות (ביקורת מסורתית), אם כי מספר לא מבוטל עסק בנושאי החלטות תכנוניות.
• הביקורת שניתן לסווגה כביקורת מתקדמת העוסקת בהחלטות תכנוניות נגעה בנושאים הבאים:
• הביקורת ברובה נעשתה יותר על יחידות (ועדות לתכנון) מאשר על נושאים ספציפיים, ולכן גם רוב הביקורות הן נקודתיות ולא מערכתיות/אופקיות.

כפי שניתן לראות, מהיקף הביקורת אפשר לראות כי מבקר המדינה מייחס חשיבות לתחום התכנון והבנייה. עם זאת, היקף הביקורת ומהות הנושאים המבוקרים אינו מכסה את כל הגופים המבוקרים, ככל הנראה עקב משאבים מוגבלים. לנתון זה משנה חשיבות לאור העובדה, כפי שיוצג בהמשך, שהיקף הביקורת בתחום זה על ידי גורמי ביקורת אחרים מצומצם.

5. תחום תכנון הבנייה בראי ביקורת משרד הפנים

משרד הפנים, הגוף המפעיל את מוסדות התכנון העליונים, הוא בעל הסמכות לקיים פיקוח וביקורת על מוסדות התכנון שמפעילות הרשויות המקומיות. במשרד זה פועלים שני גופי ביקורת, המבקר הפנימי של המשרד, שנסקר בעבודה זו הוא האגף לביקורת ברשומ"ק.

כמו בכל משרד ממשלתי אחר, גם במשרד הפנים פועל מבקר פנים שבסמכותו לקיים ביקורת בכל יחידות המשרד, וזאת מכוח חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992. דוחות ביקורת אלה אינם מתפרסמים ולכן לא ניתן לדעת האם מבקר הפנים של המשרד ערך ביקורת במוסדות התכנון הפועלים במשרד (ועדות מחוזיות, ועדה ארצית, הולקחש"פ והוועדה לשימור חופין ועוד).

לאגף לביקורת ברשומ"ק יש שתי זרועות שבאמצעותן הוא עורך ביקורת והם (א) רו"ח הנשלחים אחת לשנה לרשויות מקומיות; (ב) "המחלקה לביקורת מנהלית" הפועלת באגף. תפקידה של המחלקה הנ"ל "לערוך ביקורת כלליות ואופקיות בשלטון המקומי"[13].

עד כה פרסמה המחלקה לביקורת מנהלית שני דוחות ביקורת העוסקים במוסדות התכנון והבנייה. דוח האגף 7 שפורסם במאי 2001 עוסק בביקורת על 10 ועדות מקומיות לתכנון ובנייה[14]. ודוח 10 שפורסם ביולי 2008 עוסק בביקורת ב-12 ועדות לתכנון ובנייה[15]. כלומר סך הכול בוקרו 18% מסך כל הוועדות המקומיות/מרחביות לתכנון ובנויה. כמו כן דוחות אלה נגעו, בכל אחת מהועדות הנ"ל, במספר נושאים שעניינם סדירות וחוקיות[16], אך לא ביקורת על תהליכי קבלת החלטות ותועלתן (אין בדוחות התייחסות להחלטות התכנוניות של הוועדות).

מעבר לכך עורך משרד הפנים ביקורת בוועדות המרחביות באמצעות רואה חשבון, כפי שנהוג לרשויות מקומיות. ביקורת זו באופייה עוסקת בחוקיות וסדירות.

6. תחום תכנון הבנייה בראי הביקורת הפנימית

כידוע, למבקרים פנימיים בעיריות יש סמכות לקיים ביקורת בוועדות התכנון והבנייה המקומיות. מכיוון שדוחות אלה, המותרים לפרסום, לא נמצאים בהישג יד, הסתפקנו בסקירת דוחות הביקורת המפורסמים באתר של איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל[17]. המאגר מקיף עשרות דוחות של מבקרים פנימיים מהשנים  2012-1996 מ-38 רשויות מקומיות. סריקת המאגר האמור מעלה כי בתקופה הנסקרת נערכו 80 ביקורת בנושא תכנון ובנייה, כאשר בשלוש השנים האחרונות שנסקרו נערך מספר קטן של ביקורות בתחום זה[18]. מכיוון שמספר הרשויות הכלולות במאגר מצומצם, לא ניתן לגזור בנושא זה מסקנות גורפות, אך בהחלט ניתן ללמוד ממדגם (לא אקראי) זה כי היקף הביקורת בנושא תכנון ובנייה בכלל ועל ועדות התכנון והבנייה בפרט, אינו רב.

עוד נמצא מעיון בדוחות אלה, כי הביקורת שנערכה היא ברובה המכריע מסורתית (תכנית לא תקפה, ניהול לא יעיל של בסיס נתונים, אי עמידה בלו"ז, תיעוד לקוי, ליקוי בחיוב), וכן נמצא כי ככלל לא נערכה ביקורת מעקב.

7. ניתוח ומסקנות

לתחום התכנון והבנייה נודעת השפעה רבה על חיי האזרחים, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. סוגיות הרות גורל, ובהן פיזור דמוגרפי, כיווני ההתפתחות העתידיים של המדינה (תחבורה, מסחר ותעשייה ועוד) נחרצים במוסדות לתכנון ובנייה. חשיבות זו באה לידי ביטוי גם בעובדה שתחום זה רווי בסיכונים אינהרנטיים שהתממשותם עלולה לפגוע ברכוש ואף בחיי אדם (כגון גשר שפירים ואולמי ורסאי).

לאור האמור ניתן להניח שהיקף הביקורת על תחום התכנון והבנייה יהיה רב, מה גם שהנורמות המנחות מחייבות עריכת ביקורת בהתאם לסיכונים. ברם, עיון בדוחות הביקורת של כל הגורמים הנגישים לציבור מעלה את המסקנות הבאות:

• א. עיקר הביקורות שנערכו על מוסדות התכנון והבנייה הן ביקורת מסורתית.
• ב. היקף הביקורת על מוסדות התכנון, הכולל עשרות ועדות לתכנון מקומיות/מרחביות, שישה ועדות מחוזיות, מועצה ארצית והוועדות הסמוכות לה, אינו שלם ואינו תדיר (לא כל מוסדות התכנון בוקרו בעשורים האחרונים).
• ג. עד כה ערך משרד הפנים ערך באמצעות אנשיו שני דוחות ביקורת מינהלית (ב-2006 וב-2008), בסך הכול 25 ועדות מקומיות לתכנון ובנייה (מתוך 120 ועדות – 89 ועדות מקומיות ו-31 מרחביות), וכן ערך ביקורת באמצעות רואה חשבון, שלא ניתן ללמוד על היקפה מפני שדוחות אלה אינם מתפרסמים.
• ד. למרות המגבלות של מחקר זה, ניתן להתרשם כי מבקרי הפנים עורכים ביקורת בתחום תכנון ובנייה, אך ביקורת זו ברובה עוסקת בחוקיות וסדירות, והיקפה (לרבות קיום ביקורת מעקב) אינו רב, ייתכן שמחמת משאבים מצומצמים והיעדר ידע מקצועי רלוונטי.
• ה. החוק המחייב במינוי מבקר פנימי בוועדות מרחביות לתכנון ובנייה אינו נאכף.

כפי שניתן לראות, ממצאים אלה מצביעים על כך שיש בעבודתם של גורמי הביקורת השונים ביטוי לכך שתחום התכנון והבנייה הוא מהותי והשפעתו על הציבור רבה. עם זאת, היקפה, תדירותה, מידת הכיסוי שלה, ומעבר לכך  – הנושאים שהיא מכסה, מצביעים על כך שהביקורת הפנימית יכולה לתרום יותר ולהוסיף ערך בתחום חשוב זה. במסגרת רשימה זו לא נגעתי בסיבות לכך, אך לא מן הנמנע כי היקף המורכבות של תחום זה והעובדה שהוא מחייב ידע מתחום המשפט וההנדסה, גורמים לכך שהיקף הביקורת נמצא ברמתו הנוכחית.

גורם נוסף שיכול להסביר דברים אלה הוא השיטה שלפיה נקבעים נושאי הביקורת. בעוד שהיקף ביקורת המדינה והביקורת שמקיים משרד הפנים נשענים בראש ובראשונה על משאבים, הביקורת הפנימית מחויבת לפעול בהתאם לתוצאות סקר סיכונים. ב-2002 וב-2010 פרסם מבקר המדינה דוחות ביקורת על הביקורת הפנימית המצביעים על כך שמבקרי פנים אינם עורכים סקר סיכונים. לא מן הנמנע כי ככל שמבקרי פנים יבססו את עבודתם על סקרי סיכונים, כך תעלה היקף הביקורת בתחום הנזכר.

נדמה כי אין מחלוקת כי תחום התכנון והבנייה, הן מהבחינה האסטרטגית/מטריאלית והן מבחינת היקף הסיכונים האינהרנטיים הטמונים בו, צריך להיות מבוקר באופן תדיר יותר, מקיף יותר ומעמיק יותר. אבל בפועל, אף שגורמי הביקורת מקצים לכך משאבים, היקף הביקורת, תדירות הביקורת (ביקורת מעקב) וסוג הביקורת[19] באופן כללי אינם מצביעים על רמת כיסוי גבוהה. לא בחנו זאת במסגרת רשימה זו, אך ניתן להניח כי ככל שהביקורת הפנימית תתבסס על סקרי סיכונים ויעמדו לרשותה משאבים מתאימים, תוכל זו להוסיף ערך גם בתחום התכנון והבנייה.

8. ביבליוגרפיה

ספרים

אלון קוחלני (2012), ביקורת פנימית מבוססת סיכונים – ניהול סיכונים ככלי לעריכת ביקורת פנימית, הוצאת ג'י.אר.סי יועצים.

פרס י. ויציב ג.(199), מבוא לשיטות מחקר במדעי ההתנהגות, ירושלים.

יוסף ג'בארכין ויוברט לו-יון (1998), התכנון העירוני בישובים הערביים בישראל – סוגיית הקצאת שטחים לצורכי ציבור מחקר הערכה, המרכז לחקר העיר והאזור, הטכניון.

בנימין הימן (2002), חוק תכנון ובניה מדריך לציבור, שתיל.

בועז ברזילי, יסודות התכנון והבניה, הוצ' אתיקה עמ' 5.

דפנה לוינסון-זמיר (1994), פגיעות במקרקעין על–ידי רשויות התכנון.

אברהם פורטן ואחרים (1999),  ועדה מקומית/מרחבית לתכנון ובניה, משרד הפנים.

מונטסקייה (1998), על רוח החוקים, תרגום עידו בסוק, הוצ' מאגנס.

י. זמיר (1996), הסמכות המנהלית, הוצאת נבו.

א. פרידברג (1995(, הביקורת הפנימית בישראל ,נציבות שרות המדינה, בית הספר המרכזי למינהל, ירושלים תשנ"ה.

מאמרים

אלון קוחלני, הביקורת הפנימית ברשומ"ק, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים.

אלון קוחלני וגדעון פישר (2005), הביקורת החקירתית – סיפורה של פסוודו דיסציפלינה, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים גיליון 96, עמ' 32.

Stone, Williard E. Antecedents of Accounting Profession,(1969) The Accounting Review, April, P.

אנדן, א. (1982) , דגם שכונות חדשות בכפרים ערביים בצפון הארץ, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אונ' חיפה, חיפה.

בנימין גייסט (2000), ביקורת המדינה: עקרונות ומושגי יסוד, עיונים בביקורת המדינה , משרד מבקר המדינה.

יוסף דואר (1977), היבטים בביקורת היעילות והחסכון של חברות ממשלתיות, ביקורת המדינה באיגודים, קובץ מאמרים, משרד מבקר המדינה, תשל"ז.

גייסט, ביקורת מדיניות (1985), עיונים בביקורת המדינה, חוברת מס' 39.

ג'ון א. אדס (1980), ההתפתחות ההיסטורית של הביקורת, עיונים בביקורת המדינה, מס' 31.

פסקי דין

בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש-עיריית קרית ביאליק, בעמ' 415.

בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 158.(ברק).

בג"ץ 7805/00 רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים  נ' מבקרת עיריית ירושלים.

ע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד

דוחות ביקורת

מבקר המדינה, דוח ביקורת על בנק ישראל הטבות שכר [דוח מיוחד 2006]

מבקר המדינה, דוח ביקורת על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה – ניגוד עניינים

מבקר המדינה, דוח שנתי 63ג לשנת 2012

מבקר המדינה, דוח על ביקורת בשלטון המקומי 2010

מבקר המדינה, דוח על ביקורת בשלטון המקומי 2009

מבקר המדינה, דוח ביקורת בשלטון המקומי 2005

מבקר המדינה, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי שנת 2003

מבקר המדינה, דוח שנתי 51א לשנת 2000

מבקר המדינה, דוח שנתי 42 לשנת 1991

מבקר המדינה, דוח שנתי 39 לשנת 1988

מבקר המדינה, דוח שנתי 49 לשנת 1998

דוח שנתי מס' 6  (5/2000), האגף לביקורת ברשויות המקומיות, משרד הפנים, עמ' 507.

דוח מבקר עירית חיפה 2004,

דוח מבקר עיריית רעננה 2002

[1] . בג"ץ 5743/99 דואק נ' ראש עיריית קריית ביאליק, בעמ' 415.

[2] . סעיף 220 לפקודת העיריות.

[3] . חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 47), התשס"ז-2007.

[4] . במסגרת תיקון 47 לפקודת המועצות המקומיות, הוחלו סעיפים המסדרים את הביקורת הפנימית בעיריות על מבקרי הפנים במועצות (המקומיות והאזוריות).

[5] . סעיף 170א(א)(1) לפקודת העיריות.

[6] . חברי הוועדה הם חברי מועצת העירייה, ומהנדס הוועדה הוא מהנדס העיר.

[7] . מע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד.

[8] . להסבר מהו גורם ביקורת חיצוני ראה אלון קוחלני, הביקורת הפנימית ברשומ"ק, המבקר הפנימי, לשכת המבקרים הפנימיים עמ'

[9] . סעיף 13א' לחוק התכנון והבנייה.

[10] . בג"ץ 7805/00 רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקרת עיריית ירושלים.

[11] . חיפוש הערך "תכנון ובניה" והערך "ועדות תכנון".

[12] . www.mevaker.gov.il

[13] . דוח שנתי מס' 6 (5/2000), האגף לביקורת ברשויות המקומיות, משרד הפנים, עמ' 507.

[14] . אשקלון, הרצליה, חדרה, נס ציונה, נתניה, עפולה, קריות, קריית גת, רמת השרון, ורעננה.

[15] . פתח תקווה, עכו, אשדוד, מטה יהודה, בני ברק, מרום הגליל, קריית אתא, דרום השרון, הגלבוע, לוד, עומר, בית שמש וגבעתיים.

[16] ניגודי עניינים, העדפת קרובים, פיקוח לקוי על חריגות בנייה, פער בשומות, ליקויים בעסקת שמאים, שימוש לא חוקי בכספי היטלי השבחה, תפקוד חברי הוועדה, ליקוי בניהול פרוטוקולים, ליקוי במתן היתרים לשימוש חורג, ניהול לא תקין ולא נהלים, טיפול לקוי בפניות הציבור.

[17] . https://www.auditors.org.il

[18] . בשנת 2011 נערכו שלושה דוחות ביקורת בשתי רשויות מקומיות, בשנת 2010 שני דוחות בשתי רשויות מקומיות, ובשנת 2009 שבעה דוחות בחמש רשויות מקומיות.

[19]  להוציא ביקורת המדינה.

The post ביקורת במוסדות התכנון והבנייה appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.

נדמה כי בצד יתרונותיה הברורים, אין גורם סיכון גדול יותר לארגונים מאשר מערכת המחשב. עם השנים הפכו מערכות המחשוב למקיפות יותר (כגון מערכות ERP), אך במקביל החלו להיחשף עוד ועוד מקרים של פגיעה בארגונים באמצעות שימוש במערכות מחשוב, נזקים שהתרבו ככל שמהפכת התקשוב והאינטרנט הכתה גלים. היקפם של נזקים אלה הוא כה רב עד שכיום העבירות המבוצעות באמצעות מחשב או אינטרנט(Cyber-Crime)  נמנות על ארבעת העבירות הכלכליות השכיחות ביותר במגזר הארגוני(PwC, 2011) .

אך לא רק גורמים חיצוניים (כגון האקרים) פוגעים בארגונים. התמורות והעלייה בהיקף השימוש במערכות מחשוב הביאו גם לעלייה בשימוש לרעה במחשבים על ידי עובדים. שימוש לרעה זה בא לידי ביטוי בחדירה בלתי חוקית למאגרי מידע חסויים, גניבה באמצעות ניצול לרעה של מערכות מחשוב ועוד. כך לדוגמה, מנתונים שהתפרסמו על ידי Computer Security Institute עולה כי עד כמחצית מפשעי סייבר מתבצעים על ידי אנשים מתוך הארגון (CSI, 2011). תימוכין לכך נמצא במחקרים כדוגמת זה של Carnegie Mellon University המצביעים על כך שהנזקים הנגרמים על ידי גורמים פנים ארגוניים חמורים בהרבה מאלה המתבצעים על ידי גורמים חוץ ארגוניים[1] . לאור היקפה, תופעה זו זכתה לכינוי "עבריינות מחשב תעסוקתית".

אך מיהו עובד שגורם למעבידו לנזקים? האם ניתן לאפיין אותו? האם ניתן לקבוע נייר לקמוס לזיהוי עובדים עם נטייה או פוטנציאל לדפוס התנהגות כזה?

לאור מהות תפקידם, שאלות אלו רובצות מטבע הדברים לפתחם של מבקרי הפנים.

מחברי רשימה זו מבקשים להציג בפני העוסקים במקצוע את תחום עבריינות המחשב התעסוקתית, תוך סקירת ההיבטים הפסיכולוגיים והאחרים המביאים לכך והצגה של כמה מכלי האיתור הקיימים. אין ספק כי לאור היקף התופעה, מבקרי פנים יוכלו להמשיך ולהוסיף ערך לארגונים אם הם יבחנו גם את מוכנות ארגונם לאיתור ומניעה של עבריינות מחשב תעסוקתית.

• הצגת הנושא והמסגרת לבחינה

בעשורים האחרונים "עבריינות המחשב" החלה להתפתח כתופעה כפי שאנו מכירים אותה כיום, כאשר בקצה הסקלה קיימים הפשעים חמורים ביותר של פגיעה מכוונת כדי לפגוע בסדר החברתי הנובעים מתוך רצון להרוס (הכט, 2004).

מקובל לחלק את מעשי הפגיעה בארגון באמצעות הטכנולוגיה הזו לשלושה תחומים עיקריים:

1. מחשב כמטרה – עבירות מחשב כהגדרתן בחוק המחשבים, שבהן המחשב משמש כ"קורבן" העבירה ויעד לתקיפה. בין העבירות: חדירות ופריצות למחשב, ייצור והפצה של וירוסים, שיבוש מידע וגניבת מידע ממחשבים.
2. מחשב ככלי – עבירות "רגילות" שבעבר נעשו ללא מחשב. בעבירות אלה המחשב משמש ככלי לביצוע העבירה. לדוגמה: סחר בסמים, זיוף, עבירות ביטחוניות וכו'.
3. כל עבירה אחרת – המחשב משמש ככלי קיבול לראיות היכולות לקשור את החשודים לעבירות המיוחסות להם ולהוכיח באמצעות המידע האגור בו את אשמתם (או חפותם) של חשודים.

בצד עבירות המחשב הנזכרות, החלה להתפתח תופעה שלאור היקפה זכתה להתייחסות נפרדת וכינויה הוא עבריינות תעסוקתית (המבוצעת באמצעות מחשב). כדי להמחיש את גודל התופעה נציין כי על פי הערכות, תאגידים במדינות מערביות מפותחות מפסידים בממוצע כ-5% מהכנסותיהם כתוצאה מעבריינות תעסוקתית. היקף הנזקים מסוג עבריינות זו הוא כה דומיננטי עד שבמחקר שנערך ב-2010 על ידי information week analysis נקבע כי "עובדי הארגון מהווים את האיום הכי גדול לארגון".

הסבר לתופעה זו מציגה תיאוריית ,Work place deviance שלפיה גורמים סביבתיים (הקשורים להתרחשויות במקום העבודה) מחד, ואישיותם של מבצעי העבירה מאידך, מסבירים (ומכאן מנבאים) התנהגות חריגה. התנהגות חריגה במקום העבודה מוגדרת כהתנהגות וולונטרית שמפרה נורמות ארגוניות משמעותיות ובכך מהווה איום על שלומו של הארגון, על חבריו או על שניהם גם יחד. האינטראקציה בין שני המשתנים (סביבתיים ואישיותיים) יכולה להצביע על התנהגות חריגה ואף לנבא אותה. כך לדוגמה, אינטראקציה בין מאפייני האדם ומאפייני הסביבה יכולים להוביל לפשעי מחשב Robinson, Bennett 1995)).

• קווי מתאר לעבריין מחשב תעסוקתי

עד כה למדנו על התופעה, ממדיה ועל המסגרת התיאורטית המבקשת להסבירה, אך האם ניתן לאתר מקרים של עבריינות מחשב תעסוקתית, או שמא ארגונים נידונו להשלים עם קיומה ונזקיה?

מחקרים בתחום זה שהושפעו מתיאוריית ,work place deviance קובעים כי אם נזהה את הגורמים שתורמים להתנהגות חריגה נוכל לערוך סינון מוקדם או תוך כדי העבודה באמצעות מנגנונים פנימיים שיאפשרו לארגון לשפר ביצועים. גורמים אלה מוכרים כ) Big 5-ואליהם נוסף גם גורם נוסף – הדימוי העצמי (Everton, W.J., et al. (2007). מודל זה מבוסס על תיאוריות ומחקרים שעל פיהם רוב התכונות האנושיות יכולות להתכנס לחמישה ממדים אישיותיים, זאת ללא קשר לשפה או לתרבות, ובהם:

• פתיחות – פתיחות לחוויות. ממד זה מאופיין בסקרנות, מקוריות, אופקים רחבים, אינטליגנציה גבוהה ורגישות אומנותית. הקצה השני בסולם זה הוא שמרנות.
• מצפוניות – ממד זה מאופיין בזהירות, יסודיות, אחריות, ארגון, התמדה ומשמעת עצמית. הקצה השני בסולם הוא העדר מצפוניות.
• נעימות – ממד זה מאופיין באדיבות, גמישות, ביטחון, אמון, מזג נוח, שיתוף פעולה, סלחנות וסובלנות. הקצה השני בסולם הוא אנטגוניזם ועוינות.
• נוירוטיות – ממד זה מאופיין בחרדה, דיכאון, כעס, מבוכה, דאגה, רגשנות וחוסר ביטחון. הקצה השני של הסולם הוא יציבות רגשית.
• מוחצנות – ממד זה מאופיין על ידי צורך חברתי גבוה, יכולת התחברות, אסרטיביות, נטייה לדברנות ופעלתנות. הקצה השני של הסולם הוא מופנמות.

כיום קיימת טכנולוגיה המאפשרת להתריע באופן ממוחשב על מקרים של סטייה מנורמה, הן ביחס לקבלת עובדים לעבודה והן ביחס לביצוע מבדקים תקופתיים לעובדים קיימים. ואכן, "פתרון ראשון מסוגו בתעשייה לגילוי מוקדם של מתקפות נעשה באמצעות בנייה אוטומטית של פרופיל התנהגותי לחשבונות פריבילגיים[2] (users accounts) בארגון" (יואל צפריר, 2014). דברים אלה שנאמרו ביחס לפעילות חוץ ארגונית, יפים גם לגורמים פנים ארגונים.

בנוסף, לצורך זיהוי סטייה מנורמה אפשר לעשות שימוש במאפייני הפרופיל (profiling). כלומר, ניתן לעשות שימוש ביצירת קווי מתאר דיוקני כדי לסייע לארגונים לזהות עבריינים (לאחר המעשה) ואף לסייע במניעת עבירות עתידיות (לפני מעשה). מעבר לכך בתחום זה יש הסכמה כי ניתן לבנות פרופילים לעברייני מחשב בכלל ,(Rodgers, 2003) ואף יש הטוענים כי ניתן לעשות כן לעברייני מחשב תעסוקתיים בפרט  (Nickodym et al, 2005)[3].

• מבקרי פנים וזיהוי מוקדם

מבקרי פנים מהווים, מכוח הגדרת המקצוע, פונקציה מקצועית "בלתי תלויה ואובייקטיבית של הבטחה (assurance) וייעוץ, אשר מיועדת להוסיף ערך ולשפר את פעולות הארגון".

כדי לעשות כן נדרשת הביקורת לפעול באופן "שיטתי וממוסד, לשם הערכה ושיפור האפקטיביות של תהליכי ניהול סיכונים, בקרה, פיקוח ושליטה" (תקני IIA).

ואכן, מבקרי הפנים נדרשים לסייע לארגון לחשוף עבור הנהלה מוקדי סיכון. לשם כך הם לא רק נדרשים לקבוע את נושאי הביקורת על פי ממצאי סקר סיכונים, אלא גם לבצע ביקורת פנימית מבוססת סיכונים (אלון קוחלני, 2012).

לאור היקף התופעה וממדי הנזקים, עריכת ביקורת בראי סיכונים עלולה מטבע הדברים לגעת גם בתחום מוכנות הארגון לאיתור ומניעה של עבריינות מחשב תעסוקתית. שימוש במתודולוגיה זו יכולה לסייע למבקרים הן באיתור חריגות וסטיות מנורמה והן בבחינת יעילות מערך הבקרה בארגון. כך לדוגמה יכולים מבקרי פנים לבחון את יעילות הבקרות בהליכי קבלת עובדים לעבודה ולאתר דפוסים חריגים באופן התנהגותם של עובדים בתחומים רגישים (כגון קופאים ואנשי IT). לשם כך עליהם להכיר לא רק את הנסיבות לבעיה והגורמים לה, אלא גם לעשות שימוש ואף להמליץ על פיתוח ושכלול מודלים של פרופילים כדי לסייע לארגון להקטין את החשיפה לסיכונים. לימוד נושאים אלה יאפשר למבקר הפנים לסייע בשיפור הבקרה ובהקטנת הסיכונים שמקורם בעבריינות מחשב תעסוקתית.

• סיכום

בימינו היקף החדירה של טכנולוגיית התקשוב לארגונים הוא כה רב עד שמחשבים יכולים להוות "חרב פיפיות", ובין אלה העושים בכך שימוש לרעה יש "אויבים" מבית, כלומר עובדי החברה או הארגון. היקפן של פגיעות אלה הוא כה משמעותי עד שארגונים חייבים להקצות לכך משאבים כדי לשרוד. מעבר להיקף ורמת התחכום, התקפות מחשב נעשות כיום ממוקדות יותר ומקצועיות הרבה יותר (לפי יובל אלדד, 2014).

ברשימה זו הצגנו ממעוף הציפור את תחום עבריינות המחשב התעסוקתית, על הנדבכים והכלים הקיימים כדי להתמודד עמה.

מבקרי פנים, כפונקציה מקצועית האמונה על חשיפת מוקדי סיכון עבור ההנהלה, חייבים להיות מודעים לתופעות אלה, ואף להשכיל לרכוש כלים כדי לבחון האם הארגון מאתר, מזהה ומתריע במועד על שימוש לא מורשה במערכות המחשוב הארגוניות. יש לכך משנה תוקף כאשר אנו עוסקים בעבריינים פנים ארגוניים.

במציאות הטכנולוגית של המאה ה-21 מבקרי פנים ישכילו להוסיף ערך לארגון אם יקצו משאבים לתחום עתיר סיכון זה של עבריינות מחשב תעסוקתית.

ביבליוגרפיה :

אלדד יובל, הגנה על מידע בעולם ללא גבולות? Yes you can!, עיתון הארץ, ספטמבר 2014.

הכט יעקב, תרבות דיגיטלית, האקרים: בין טכנופיליה לפשיעה וירטואלית, נובמבר 2004, פורסם במגזין ברשת של איגוד האינטרנט הישראלי.

צפריר יואל, לשים את האקרים על הכוונת, לא את התוכנות שלהם,  עיתון הארץ, ספטמבר 2014

קוחלני אלון, ביקורת פנימית מבוססת סיכונים – ניהול סיכונים ככלי לעריכת ביקורת פנימית, הוצאת. ג'י.אר.סי יועצים, 2012.

התקנים המקצועיים המקובלים של לשכת המבקרים הפנימיים העולמית IIA (אתר איגוד מבקרים פנימיים בישראל www.theiia.org.il).

"Report to the nations on occupational fraud and abuse", Association of Certified Fraud Examiners (ACFE),in  www.acfe.com, 2012.

"Report to the nations on occupational fraud and abuse", Association of Certified Fraud Examiners (ACFE),in www.acfe.com,  2010.

Common Sense Guide to Mitigating Insider Threats, Carnegie- Mellon University Reports- 3 and 4 editions,  2012.

"2010/2011 Computer Crime and Security Survey", CSI (Computer Security Institute) , 2011.

531. E. Schultz, "A framework for understanding and predicting insider attacks", Computers and Security, Volume 21, Issue 6, 2002 pp. 526-531.

Marcus K. Rogers "The role of criminal profiling in the computer forensics process", Computers & Security 01/2003; 22:292-298.

Nick Nykodym, Robert Taylor & Julia Vilela  "Criminal profiling and insider cyber-crime",  Computer Law & Security Report (2005) 21, 408-414.

"Cybercrime: protecting against the growing threat. Global Economic Crime Survey", PwC publication, November 2011.

Schultz, E., & Shumway, R. (2001). "Incident response: a strategic guide to handling System and network security breaches Sams, Indianapolis, IN.

“Behavioral Risk Indicators of Malicious Insider Theft of Intellectual Property: Misreading the Writing on the Wall”,  Symantec Corp publication, 2011.

Stephanie E. Hastings Thomas A. O'Neill , the University of Western Ontario, Rm 7418 social science center London Ontario Canada n6a.

.4 ראה: https://www.heinz.cmu.edu/faculty-and-research/research/index.aspx

[2] . חשבונות פריבילגיים – חשבונות מחשב המקנות לאוחזים בהם הרשאת גישה למערכות מחשב (users account).

[3]. מעבר לכך יש מחקרים המנתחים עבריינים תעסוקתיים מאופיינים בדיעבד לאור משתנים סוציו-דמוגרפיים ו/או אינדיקטורים התנהגותיים .(ACFE, 2012; Symantec, 2011) במחקרים נוספים הוצעו מודלים לניבוי עבירות תעסוקתיות ,(Schultz, 2002) אך עד כה לא נמצא מודל שנבחן והוכח כמותית.

The post עבריינות מחשב תעסוקתית בראי הביקורת הפנימית appeared first on IIA ישראל - לשכת המבקרים הפנימיים בישראל.